אם שאפתי לבוא אל סיפך

לבושה הרגלים ישנים

בהם לא אחכה לשובך,

לא אזכור בך את הפנים

ונשמתי חמצן

על מדרגות חלודות

והכל התהפך בחושך מפחיד

ועיני שטעו בדרכים אבודות,

נמסו בשלך,

כאילו היו שם תמיד

ואיך שהכי מגלגל אותי מצחוק

ומיד עוצר ושולט במצב.

אתה פה צמוד,

גם אם רחוק

ונדמה שהגעתי הביתה עכשיו

ועייפתי מלחפש הגיון

או תשובה לספק שניקר בי חזק

שיגעון מתובל בכל מה שנכון,

משנה, מעדכן את חוקי המשחק.

כל מה שהיה,

לא קיים בעולם,

הכל חדשני ונברא בשבילי

ובחרתי בך,

אהובי המושלם,

ערבוב של חושים 

שמסעיר את כולי.

האמנתי שעכשיו הוא הנצח הבטוח,

פתאום קו האופק וודאי וקרוב

ואפשר לעצור ואפילו לנוח,

לפעמים גם עדיף

להפסיק קצת לחשוב.

אוטמת אזניים מול תחליפים,

מתמכרת לכל הצבעים היפים.

הניחוח שלך וטעם הצוף,

משוייכת בלב, בנשמה ובגוף.

אי אפשר להתווכח עם מה שנועד

וגם אם חלפה מחצית החיים,

העולם נצבע באור מיוחד,

עבורנו בלבד,

אהבה בלי תנאים.

עטוף אותי, בייבי,

בחומת הגנה,

מלשונות רעות, מאנשים פגומים,

שייכת לך,

קיבלת אותי מתנה,

כך כתוב

וישאר

עד קץ כל הימים...