משה, השגתי לנו כרטיסים לנופש בספינת אהבה ליוון. תתחיל לארוז!
ספינה עם 2,500 אנשים. יהיו שם קובי פרץ, משה פרץ ועמרם פרץ. מי זה עמרם פרץ? זה בן דוד של משה פרץ. איזה יופי.
מרסל סיימה לארוז 5 מזוודות ומשה אז למה הסתכלת? טוב בואי לא נריב נלך להמשיך להסתובב. תוך כדי ההליכה לכיוון חדר האוכל הבחינו בזוג צעיר שהתנשק בדיוק בכניסה. היי חברה, אין לכם בית? אנחנו בספינת ה"אהבה" לא? מרסל ומשה הגיעו למקום ענק ששלט "קזינו" היה כתוב מעליו. לזה חיכיתי, לקזינו! אני הולכת להרוויח את המיליון שלנו, שאגה מרסל לתוך אוזנו של משה, כי הרעש היה נורא בגלל המולת האנשים והילדים. לאחר מכן המשיכו בסיור ומצאו את "הדיוטי פרי". זה המקום שלי מאמי. לא חוזרת בלי להביא מתנות לשושי, לרינה, לשולמית ולבעלה. בקצור אני לא יוצאת מפה בלי קוסמטיקה.
השעה הייתה קרוב ל-8 בערב. מרסל ומשה יצאו כבר מ"תא הלחץ" הקטן שלהם והלכו לאכול. משה כבר החל להגיר ריר מהריח שאפף את כל הספינה. כשיצאו מהתא הקטן שלהם, כבר הייתה שיירה עצומה לעבר חדר האוכל. הם נתקלו בילדים, בעגלות עם תינוקות ובצרחות של אנשים שדרכו זה על זה. כולם היו רעבים וכולם רצו לאכול. התור לכניסה לחדר אוכל היה ארוך, אנשים ניסו להתפלח מהצד כדי להיכנס.
עכשיו החלה המשימה הכי קשה: ללכת עד למקום של האוכל, להעמיס ולחזור. שוב להעמיס, שוב לחזור ושוב להעמיס. אחרי שעשו 4 נאגלות הלוך וחזור עם צלחות מלאות, נשמו כמה דקות ושוב קמו לכיוון המתוקים. מכל עוגה חתכו חתיכה, מילאו את הצלחות וחזרו בחזרה למקומם.
מרסל נזכרה, משה, לא לקחנו פירות. יש בקצה השני אבטיח ומלון ומה זה אני מתה על הפירות האלה. בקושי הצליחה לקום מהכיסא יישרה את שמלתה הצמודה וצעדה לעבר הפירות. התור היה ארוך, אבל מרסל לא ויתרה וחיכתה בסבלנות כרבע שעה כדי לקחת פירות. כי כך נוהגים במקומות כאלה מחכים הרבה זמן בתור. היה יותר להכניס את הבטן. מרסל הרגישה שהמחוך שלבשה מתחת לשמלתה ההדוקה עומד עוד רגע להתפוצץ, ויחד איתם הסיליקונים שלה. הם לא יכלו לשוחח האחד עם השני כי הרגישו כמו שני בלונים לפני פיצוץ.
לאחר הארוחה, זרמו החוצה יחד עם עוד 1000 איש, ילדים צורחים ורצים מקיר לקיר, והוריהם הדולקים אחריהם וצועקים שיחזרו בחזרה, לכיוון אולם המופעים. האולם הענק התמלא עד אפס מקום. חלק מהאורחים ישבו על הרצפה, על המדרגות ואפילו על המעקים. כשהופיע עמרם פרץ, כולם פרצו בצוהלות שימחה. לאחר מכן הופיע משה פרץ בכמה שירים ואחרי זה היה דיסקו. לזה מרסל חיכתה, אבל לא יכלה לזוז. היא הייתה מאובנת וכשניסתה לרקוד רק הידיים שלה זזו כמו בובת תיאטרון, כי לא יכלה להזיז את כל הגוף בגלל כמות האוכל שאכלה (חבל לבזבז, משלמים אז אוכלים). משה השתרע על הכורסה הלא נוחה כשמכנסיו פתוחים ורק נתן לבטנו לעלות ולרדת לקצב המוסיקה.
בחצות צעדו מרסל ומשה לעבר הקזינו שנמצא בכיוון השני. הים כבר לא היה כל כך שקט. האוניה התנדנדה קלות מצד לצד. הם התנדנדו גם כן ובקושי הגיעו עד למעקה, שם הקיאו את נשמתם. מרסל הרגישה שהיא עומדת להתעלף. הספינה המשיכה להתנדנד ומשה שהחזיק את מרסל הועף אל המעקה והקיא שוב. הדרך לקזינו הייתה רצופה בהקאות רבות.
הם הגיעו מותשים, אבל מרסל התיישבה ליד מכונות המזל. המזל לא הגיע. כך גם משה שניסה את כוחו ברולטה והפסיד 500$.
כל הזכויות שמורות לאסנת נחשון @ 2012 (הסיפור מדמיוני שלי. מעולם לא ביקרתי בספינות אהבה.) |