נדמה לך שחלפו רק רגעים,

אבל בזמן האמיתי אלו היו שנים רבות,

שנים רבות שהשקעת עם סכינך החדה,

לקלף ממני שכבה אחר שכבה. 

השכבה הראשונה מענה מכולן. 

חרקה שיניים, חרקה

שפתיים שלא יכולות לחמם,

את מה שחושל בצחוק ילדים. 

אחריה הכול נראה לך קל, 

בשרי נכנע ללא דופי, 

מפלי דם שנחתכו לנהרות של בדידות. 

וגם שהיית, כולך מגואלת,

עם איברים מרוטשים ותקוות שווא, 

מעולם לא הייתי שם באמת.