בערך סבתא כותב אבן שושן במילונו:

"שם עצם ממין נקבה,

אם האם או האב,

כינוי פנייה לאישה זקנה ישישה." 

נו באמת מר שושן, במי אתה מתגרה?

הלזאת סבתא ייקרא?

מדוע אינך מדבר על הנחת,

שבעצם ההגדרה היא מונחת?

הרבה הרבה נחת ללא תיאור,

והרבה הרבה מתנות בכל ביקור.

וכמובן, הרבה מה שאצל אבא ואמא אסור -

למשל, ממתקים ללא שיעור.

ובכלל, מר אבן שושן,

סבתא זה שם עצם? אתה ממש חוצפן

הרי זה הוא תואר, תואר של כבוד,

תואר שבשבילו לא צריך הרבה לעבוד.

תואר שלא מקבלים משום מוסד,

אלא מהנכד מרגע שנולד.

ועם התואר הזה אנו מסתובבות המון,

במחזיק המפתחות ועל צג הפלאפון,

בשומר המסך שבמחשב,

והעיקר, על לוח הלב.

ועוד דבר מר שושן, אל תהיה כזה,

מה פתאום זקנה ישישה, זה מזמן כבר "פסה".

אינך יודע שיש סבתות מזן חדש?

סבתות צעירות, אבל ממש?

40 זה גיל מאוד יפה לסבתא, במיוחד אם היא יותר,

וגם ב-50 היא מתנהגת כמו פנתר.

סבתא היום אינה מתביישת לומר את גילה האמיתי בקול

(לפחות את רובו, לא את הכול).

את השנים שסבתא מורידה מגילה,

היא מעבירה לחברותיה בגילה,

לסבתא, זיכרון איום,

היא לא שוכחת כלום.

אבל האמת היא, על הכול גם סולחת במהרה,

ונותנת לנכדיה שוב ושוב לאכול על הספה היקרה.

בזכותם הלא היא סבתא, היא הגשימה חלום פראי,

הנכדים הם המטרה - הילדים הם רק אמצעי.

בקיצור, סבתא זו "הזדמנות שנייה",

לגדל ילדים מתוך רוגע והרבה הנאה.

ותאמינו לי, אילו לסבתא היו גלגלים,

היא לא הייתה מפסיקה ללדת נכדים.

ואם מישהו חושב אחרת דווקא,

אז... שיספר לסבתא.