עופר חן רואה חשבון - לפעמים צריך לעצור כדי להמשיך הלאה אחרי שבועיים של הסתערות מול המשימה הגיע שלב העצירה ובדיקת המאסף - כן, כן ממש כמו בקרב. קודם מסתערים של היעד ראש בראש ואח"כ עוצרים ומחכים למנהלה שתגיע ותיישר קו עם החלוץ. סיכום ראשוני לעצמי, אני מרוצה מההתחלה, מרוצה מההחלטיות ומרוצה גם מהתהליך וגם מהתוצאות. התהליך היה הרבה יותר מפחיד בטרם התחלתי אותו וברגע שנתקבלה ההחלטה התוצאות הפתיעו אותי ביותר. הרעב אינו הדבר העיקרי עימו אני מתמודד כיון שאני מכין כריכים לכל היום ולא מגיע למצב של עילפון מרוב רעב שגורם לי להסתער חזיתית על צלחות מלאות מזון ולאכול ללא הפסקה. אחד מהתרגילים המכוננים ביותר בסדנת NLP שסיימתי לאחרונה היה בנושא התחושות לפנו ואחרי אכילה מופרזת או אכילה מבוקרת. התרגיל הינו פשוט ביותר: אתה מדרג בסולם מ -1 וע - 7 את התחושות שלך ברמת רעב קיצוני (מדורג 1) ועד שובע שבא לך להקיא (מדורג 7). כל יתר התחושות נמצאות בין מורעב קלילות לבין שבע ביותר (מדורגות מ-2 עד 6). התרגיל מאד פשוט: כל שעליך לעשות בוא לדרג את התחושות שלך בכל שלב ושלב של רעב או שובע במשך שעות היום תוך בדיקה עצמית מתי התחושות מתעצמות ומתי הן עמומות. התוצאות הן מעניינות ובטח גם מחכימות. מתברר כי התחושות הנעימות והטובות ביותר חלות כאשר אני נמצא בסולם רעב 3 או בסולם שובע 5, כלומר רעב במקצת או שבע במקצת. בכל המקרים הקיצוניים האחרים מתברר כי התשחושות הלא נעימות אינן שונות בין רעב קיצוני לשובע מאביס - בשני המקרים מאד מאד לא נעים ואפילו מגעיל לי לחיות עם עצמי. המסקנה פשוטה ביותר, אני מנסה לדאוג ולהכין לעמי כל יום כריכים למשך יום העבודה אם אני לא נמצא במשרד כל היום או להביא ארוחת צהריים מסודרת בכלי חד פעמי לחימום במשרד אם אני לא יוצא ממנו כל היום. התוצאות ממהרות להגיע וזה הדבר הכי מדהים - אני לא מגיע למצב קיצון של רעב או שובע אלא שומר על שובע קליל או רעב קטן ומבוקר ששניהם נמצאים במרכז הסקלה של התחושות שעושות לי טוב. בשבועיים הראשונים רק התמודדתי, בשבועיים הבאים התחלתי לארגן את סדר היום שלי שיהיה מסודר מבחינת התזונה ותחושות הרעב. בכל ארבעת השבועות שחלפו אני מקפיד על אימוני ריצה לפחות 4 פעמים בשבוע ובנוסף 1-2 רכיבות אופניים (שזה הדבר הכי כיפי בעולם עבורי), מנסה מאד לשמור על הכוון והדבקות שלי בתהליך מבלי להגיע למצבי שבירה שקשה מאד להתמודד איתם והעיקר והכי חשוב, הורדתי חור אחד בחגורה וחזרתי ללכת עם חולצות בתוך המכנסיים.... זה סימן הכי חיובי לעצמי שאומר : "אני מרגי טוב עם עצמי ומשדר לכולם מסביבי". חודש חלף, ארבע ק"ג נשרו ולא יחזרו, חזרתי לאימונים יומיים מסודרים, אני מצליח לרוץ כמו שתיכננתי, שומר על תזונה נכונה ברוב הזמן, מרגיש טוב עם עצמי שזה הכי חשוב ויש עוד שלשה חודשים נחמדים לתהליך. מי אמר "אין דבר העומד בפני הרצון"? |