כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    מי ומה צריכים להשתנות בשיטה הכלכלית-חברתית, כדי שנתוני המאקרו הטובים של המשק, יורגשו בכל בית בישראל?
    איך יוצרים שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה?
    מדוע ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם?ואיך הגענו לצמרת העולמית בפערים החברתיים והכלכליים?

    מהפכות לא יעזרו. להיפך - הן מסוכנות.
    גם המחאה החברתית לא תושיע אותנו.
    ערבות הדדית בינינו וסולידריות חברתית הן צו השעה
    ותתפלאו - הן גם משתלמות מבחינה כלכלית.

    0

    מהתאגדות צרכנית להרגשה שכולנו משפחה אחת

    0 תגובות   יום שני, 20/8/12, 14:34

    אחרי המעשים, נמשכים הלבבות 

    מן העיתונות: ההורים שהקימו קבוצת רכישה לעטים ומחברות.
    כ-200 הורים מנתיבות הצליחו להשיג הנחה משמעותית ברכישת ציוד לקראת החזרה לבית הספר. "הגדרנו את כוחנו כצרכנים שבאים כקבוצה" 

     תגובתי:

    המצוקה הכלכלית, העלייה ביוקר המחייה והשחיקה בשכר הריאלי, הופכים שיתופי פעולה בתחום הצרכנות ועזרה הדדית לכורח המציאות.
    זה מתבקש,  ובפירוש יכול להקל ולו במקצת, על מאות אלפי משפחות וילדים, שהשיטה הכלכלית "דורסת", מבלי שמצאה עבורם פתרונות למצוקות הקיומיות ולהתדרדרות העקבית והמהירה של יותר ויותר משפחות לתחתית הסולם הסוציו-דמוגרפי והכלכלי בישראל.

     

    בואו ניקח אחריות על החיים שלנו

    אין לנו מה לחכות לשלטון המרכזי, או אפילו המיוניציפלי, בתקווה שיבצעו  עבורנו את השינוי החברתי והערכי שהחברה הישראלית משוועת לו, כדי להתמודד עם יוקר המחייה, עם הפערים הכלכליים והחברתיים הבלתי נסבלים, עם המשבר במערכת החינוך, האלימות, האטימות והאדישות.

     

    עזבו את גופי השלטון, הם ימשיכו לעשות מה שהם יודעים לעשות, תחת מגבלות רבות, מקח וממכר פוליטי, לחצים שמקורם בקשרי הון שלטון ואידיאולוגיות שמתחלפות מדי פעם, לפחות למראית עין.

    מדובר בריטואל קבוע, לא סביר שהוא ישתנה.

    זה אופייה של השיטה הפוליטית והמפלגתית, של המערכת.

     

    השינוי המיוחל מתחיל דווקא מלמטה למעלה.

    אנחנו צריכים לקחת אחריות על חיינו ולהבין שהמצב הנוכחי נובע בראש ובראשונה מצורת ההתנהלות שלנו,  מהאופן בו אנו מתייחסים זה אל זה.

     

    לא הממשלה אשמה לבדה, גם לא הטייקונים או החרדים או הערבים – פני החברה הם כפני הדור. 

     

    לכולנו אחריות על המצוקות החברתיות והכלכליות, כיון שאנו לא רק קורבנות של השיטה, אלא גם חלקים חיוניים שלה, המאפשרים את קיומה ואת התנהלותה הנוכחית.

     

    כדי "לשרוד" ובגלל שכל אחד מאיתנו מרגיש ש"דופקים " אותו, אנחנו מפתחים עור עבה למצוקות של האחרים וחיים לפי התפיסה של "אם אין אני לי, מי לי" .

     

    עלינו להתחיל לבנות בעצמנו, מלמטה למעלה, מערכות עזר של חיים משותפים , כדי לסייע זה לזה, להתחשב זה עם זה, להגיע להדדיות בכל שכונה, בכל בית, בכל עיר.

    מדובר לא רק בניסוי חברתי, אלא גם בשיטה כלכלית מתחשבת, מאוזנת וגם משתלמת.


    כל מה שצריך לעשות זה להפסיק לנהוג לפי שיקולים כלכליים קרים ולהתחיל לחיות לפי היחסים בינינו, שמהותם נסתרת מאיתנו, אבל אי אפשר לברוח מהתלות הזו בינינו ומכך שאנחנו חיים במערכת אחת, אינטגרלית - שלימה, קשורים זה לזה, אפילו בעל כורחנו

    .
    בסופו של דבר – מאחורי השיטה, העסק, שיקולי רווח והפסד, צמיחה, גירעון ואינפלצייה – עומדים אנשים, כולנו, את, אתה, אני, כולנו.

    הכלכלה, המסחר, התעשייה - כולם נועדו לשרת אותנו ולא להיפך.


    אנחנו צריכים להגיע כולם, להרגשה שמדינה זו משפחה אחת.

     

     

    הדרך לצדק חברתי אמיתי

    אם נתחיל להתייחס לכל החברה הישראלית כאל משפחה אחת, נוכל להגיע לחלוקה צודקת, למצב מאוזן, לרוגע בחברה,  בזה שכל אחד ואחד יהיה מרוצה ממה שיש לו כי הוא רואה שכך מתחשבים בכולם והוא אחד מהמשפחה, ומוותר במשהו לטובת השני, במערכת הדדית של ויתורים  וככה זה ביחד כמו במשפחה.

     

    הילד רוצה אופניים וסבא צריך תרופה, אז אין ברירה, מחכים עם האופניים עוד חודש ומקבלים תרופה, קונים תרופה, וכן הלאה.

     

    כך ייקבע במשותף, סדר העדיפויות הכללי, מה נחוץ יותר ומה נחוץ פחות מתוך ההתחשבות ההדדית.

     

    אם הרוח הזו היתה  שורה במדינה, שאחים אנחנו עם ישראל, חברים, שותפים בטוב וברע,  אז הכל כאן היה אחרת.

     

     במצב כזה, נוכל אנחנו לקבל את כל האתגרים, הקשיים, המצוקות, בצורה אחרת.

     

     סוף סוף נגיע לחיים מתוך התחשבות, התקרבות והזדהות.

     

    יש שיעשו זאת מתוך אידיאלים, כמו קיבוצניקים מודרניים שמקימים קומונות פה ושם. אחרים, רובינו,  יעשו זאת כמעט בלית ברירה, בגלל המשבר הכלכלי, מירוץ העכברים המודרני חסר התכלית, העלייה באבטלה והגידול בפערים הכלכליים. 

    אחרי שנה פלוס של מחאה, ללא שום הישגים, ולקראת תקציב קשה מאוד מבחינה חברתית וכלכלית, בתוך משבר עולמי חסר תקדים שרק הולך ומחריף, עלינו להפנים כי ללא שינוי ערכי וחברתי מהותי, העתיד נראה קודר, ממש שחור.

     

    צריך להחזיר את התקווה בחזרה לתוך חיינו וזה בהישג ידנו.

     

    זה מה שחסר לנו. אם אנחנו נגיע להרגשת המשפחה המשותפת , נוכל קודם כל להוריד מעצמנו ההרגשת ה-"דופקים אותי, מסדרים אותי, עובדים עלי", שמנחה אותנו היום בכל צעד ושעל, עד כדי כך שהיא משתקת אותנו והופכת אותנו לאטומים לזולת.

     

    ייצר ההרס העצמי של השיטה הנוכחית הולך ונהיה ברור ליותר ויותר אנשים, מהאדם הפשוט ברחוב ועד לבכירי הכלכלנים והמנהיגים בעולם. 

    במקביל, ישראל תלוייה בעולם , הייצוא מסביר כ- 45% מהתוצר שלנו ואם המשבר האירופאי ימשיך להתפתח, סימני ההאטה בקצב הצמיחה אצלנו הם רק ההקדמה של ההקדמה למערכה העיקרית.

     

    ערבות הדדית – השלב המעשי

    כדי שלא נגיע  ממש למצוקת רעב, אנחנו צריכים לדאוג כיצד אנו מתארגנים בצורה כזו שתבטיח  לנו אמצעי קיום בסיסיים, לרבות אוכל, לבוש, תרופות, טיפול רפואי וקורת גג.

     

    במצב כזה, אין פיתרון אחר מלבד חלוקה, פחות או יותר כזאת, שתספיק לכולם.

     

    מדובר על שינוי מהותי, שנשמע למרביתנו, כרגע, כמו תרופה מרה, בלשון המעטה.

    אבל המצב העתידי, בטווח הקרוב מאוד, יחיב זאת.

    לכן, אנחנו צריכים חינוך, ילדים ומבוגרים כאחד, והסברה על כך שאנחנו צריכים מערכות חיים חדשות, לקחת אחריות משותפת על ההישרדות שלנו ובשביל זה צריך כמובן גם  דעת הסביבה.

    אנחנו הרי מושפעים מהסביבה המעצבת אותנו, בונה אותנו מילדות וממשיכה לעצב אותנו באמצעות נורמות, ערכים, מדיה, מסרים פרסומיים וכיוצא בזה.

    האדם הוא תוצר של הסביבה.

     

    לכן, עלינו לבנות סביבה שתתמוך באינטרס הכללי, בחברה כללית, ברוח החדשה הזו שתתגבר ותשפיע עלינו, שתאחד אותנו, שתשפיע על העם כולו, תיתן לו כיוון, הסתכלות חדשה על כל השינוים הדחופים האלה העומדים בפנינו, על המצבים החדשים שנצטרך לעצב לפיהם את חיינו כאן בצוותא.

     
    זה לא יהיה קל, זה שקול ממש לסדר את השכל שלנו מחדש.

     

    מוסד גמילות החסדים ( גמ"ח), המקובל בעיקר בקרב המגזר החרדי ולאחרונה, יותר ויותר גם במגזר החילוני, אם כי במתכונת קצת יותר מסודרת של עמותות ומתנדבים, הוא מוסד שתרומתו החברתית והאנושית רבה מאוד.

     

    אין לזלזל בו, במיוחד אם הנתינה מבטאת גם שינוי אמיתי באופן בו אנו מתייחסים זה אל זה, ממש כמו במשפחה אחת.

    כך נוכל לדאוג לחלוקה צודקת בדברים ההכרחיים.


    למשל, למה שלא נפתח, אנחנו האזרחים, ביוזמות  מקומיות, מרכזי עזר ואיסוף וחלוקה גדולים, עם מקררים, עם מחסני הלבשה, עם עגלות ילדים ושאר מוצרים הכרחיים לקיומנו. 
    מי מאיתנו שיש לו בבית עודפים, דברים מיותרים שאינו צריך אותם, או מזון שאינו צריך ומתכנן לזרוק אותו, ימסור אותם לאותם מרכזים, שיהפכו גם למוקדי חלוקה לאוכלוסיות הזקוקות בדיוק לאותם הדברים.

    בואו נחשוב איך אנחנו יכולים , בינינו, כמו במשפחה, להתחלק כך בדברים ההכרחיים לקיומנו, באופן שיהיה לטובת כולם.

     

    במקום מחאה, צרכנות מאורגנת והערכה חברתית התורמים לרווחת הכלל

    שנה אחרי, ברור לנו שהמחאה לא עזרה, אולי אפילו להיפך. למה שלא נשקיע אפילו חלק קטן מהזמן, המחשבה והכסף שהושקע עד כה במחאה החברתית, בסיקור שלה, בניהול שלה ובהבטחת הסדר הציבורי במהלכה,  בפעולה משותפת כמו הקמתם של אותם מחסני עזר ומיסוד של פעילות גמ"חים ?

    יש מקום גם להמשך המחאה הצרכנית, לא בהפגנות ובעצומות, אלא על ידי התאגדות של צרכנים וניהול מו"מ קשיח עם רשתות המזון והיצרנים להוזלת מחירים.  אנו רואים יוזמות מקומיות רבות כאלה שמצליחות להוריד מחירים ברמת השכונה או היישוב הקטן. זו יכולה להיות רק ההתחלה. תחשבו על יוזמה כזו ברמה הארצית..

     

    המשבר המתפתח, יחייב אותנו להתקדם לכיוון הזה.  יש בתוכנו את אותה עוצמה ויכולת לבצע את השינוי.  

     

    אם נשכיל להתאים את היחסים בינינו, ליחסים חמים, מתוך דאגה, התחשבות וערבות הדדית בינינו, לא רק שתימצא הדרך לספק לכל אחד את  כל הדברים ההכרחיים, אלא לכל אחד מאיתנו תהיה תחושה נעימה ויפה, של חיים בהרגשה טובה.

    כך פתאום ירגיש כל אחד שיש לו שפע.

     

    איך רותמים את ייצר התחרות לטובת הרווחה הכללית?

    איך ניתן מוטיבציה לכל התורמים, לאלו שיצטרכו להתחשב ולוותר לטובת האחרים?
    מחקרים רבים המתפרסמים מעידים כי הערכה חברתית משפיעה על תחושת האושר יותר ממעמד כלכלי.

     
    בהתאם, התארגנות חדשה כזו בינינו תכלול גם מנגנונים להעריך ולציין לשבח את האנשים שתורמים ושנותנים.

     

    ייצר התחרות של האדם לא ייעלם, זה ברור, השאלה היא רק על מה מתחרים?

     

    נוכל לפתח את התחרות, אבל תחרות חיובית, מה תורם כל אחד? במה מוסיף לכולם? נקרא לזה תחרות חיובית ואין ספק שהיא כלי מוטיבטורי חזק ואפקטיבי, ובו זמנית  חיובית כלפי הקהל ורווחת הכלל.
    לזה אפשר לקרוא Win Win .

     

    כולנו משפחה אחת, זה לא רק סלוגן יפה של מדבקה על האוטו, אלא המפתח לשינוי שהחברה והכלכלה הישראלית כל כך זקוקים לו.

    זה תלוי רק בנו.


     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין