0

לבנות מיני באהבה

0 תגובות   יום שני, 20/8/12, 21:25
רגע של חיבור עם נשים תמיד נורא מרגש אותי. כי זה רגע של שותפות גורל. זה נשמע בנאלי, כי מובן הוא שאני חולקת את גורלותי הרבים עם גורלות רבים ושונים של נשים אחרות. אבל יש בזה תמיד הפתעה. לפתע פתאום את מביטה בדבר מה חזק וממשי מבעד למציאות שמקיפה אותך. את עובדת, את לומדת, את משחקת פוקר עם הבנים, ואז מישהי, בשיחת חולין, יוצרת לרגע קשר עין, וברור הוא שנוצרה אינטימיות. ודאי הוא ששתיכן חולקות עכשיו הבנה שאיש לא שותף לה.  נראה לי אבסורדי פתאום, שיחות עם בנים. כמה אנחנו רודפות אחרי משהו שלנצח יהיה פשוט יותר עם בנות המין הפחות מעניין.  מובן שקשר בין גבר לאישה הוא טוב כשיש רמה מקסימלית של אמפתיה, של אפשרות לראות את העולם בעיניו של השני. אבל בקשר בין נשים ההבנה הזו היא לעתים לא משהו שצריך להתאמץ ולמצוא. זה בגוף: כל חוויה, כל זיכרון, כל אושר וכאב שאנו חשות, צרוב בנו. ויש בו משהו קצת מחוץ. קצת לא שייך לשפה שמדברים בעולם הזה. קצת טאבו. ואז המחשבות הכי טבעיות שלך הופכות כמוסות. ובשיחה כזאת, שבה מישהי זורקת באקראי משפט חותך כל כך שאת מזדהה איתו, היא למעשה אומרת: ברור, בטח שמרגישים ככה, הכל בסדר! והכל מקבל לגיטימציה.  משהו נרגע בפנים, והריגוש הוא ריגוש של חוויה חדשה. לא אינטלקטואלית, לא מינית. רגשית, משהו עמוק בנשמה  - חדש ומוכר בה בעת. וזה ממלא אותי שמחה טהורה. אולי אחת השמחות שהכי קל לי לזהות את פריחתן. ויש תוקף חזק מאוד לקיום.
דרג את התוכן: