נהג הסעות לחינוך מיוחד הוא תואר הנירכש בעמל רב,ובשילוב של קורס מיוחד לנושא ההסעות ל"ילדי החינוך המיוחד" ולאחר מכן תוך מאמץ עקשני ומיתמשך בתלאות הטיפול בילדים בגילאים שונים בעלי מוגבליות שונות גופנית או מנטלית

ילדים אלה הזקוקים לכל סיוע שמשרד החינוך מעניק להם.בשיתוף עם עיריות ומועצות מקומיות.ובשיתוף וועדות השמה הקובעות את הזכאות של הילדים להסעה מיוחדת למוסדות חינוך טיפוליים המיוחדים לכך .

אני עבדכם הנאמן שימשתי כנהג כזה..

נהגים לחינוך המיוחד הם אנשים מיומנים בוגרים ברוחם ובנפשם האיתנה.מעניקים סיוע לילדים אלה ומישפחותיהם,על ציר זמן מספיק ארוך הנידרש לקיום אמון ובטחון בין ההורים הדואגים לבנם או ביתם לנהג .

אני עסקתי בכך מתוך כבוד וחמלה הראויים ובגילוי אחריות כלפי הילדים והענקת דפוסי היתנהגות של אורך רוח וסובלנות. ולהוות עבורם דגם אנושי חיובי לחיקוי.לפחות כך אני ראיתי את מהות התפקיד אישית,ודומני שהצלחתי בכך בעשרים שנים אחרונות בהן עסקתי בכך....מכתבי הוקרה רבים של מישפחות שהעריכו את פועלי שמורים עימי,והם רבים.למותר לציין כי הרישיון לנהיגת רכב כזה הוא עיניין קבוע בכל תקופה קצובה .ונמצא במעקב של "קצין הבטיחות" לרכב שבשרות החברה בה אני מועסק.

אני יודע בוודאות מניסיוני כי אין לך נהג שעל ציר זמן מספיק ארוך לא גילה לפתע כי "שכח" להעביר את תעודת הזיהוי עם הרישיון הצמוד מבגדיו מיום קודם,לאלו שהוא לובש היום. לרוב אירוע כזה מיסתכם בלא כלום. כשהנהג מגיע הביתה ומעביר את הרישיונות לכיסיו להמשך יום העבודה.

לרוע מזלי קרתה לי תקלה וניתבקשתי להציג רישיון ותעודה מזהה על ידי סיור אקראי של המשטרה. וזאת לדעת בכבישי השומרון ביקורות מישטרתיות הן עינין שבשגרה.

השוטר נהג בי באדיבות ובסובלנות כשנתברר לו כי איני נושא את התעודות כנדרש והציב לי דרישה להצגת רישיונות תוך תקופה מוגדרת.במשטרת פתח תקוה.

אין לי מושג מדוע דווקא שם בפתח תקוה.?כשיכולתי לעשות זאת גם באריאל עיר מגורי אך לא.השוטר סיבותיו עימו דרש במפגיע משטרת פתח תקוה.

אני יכול להישבע בכל היקר לי כי חמש פעמים נסעתי למבנה יחודי בפתח תקוה שיועד לנושא התחבורה ובנפרד מהבינין של המשטרה הענק.

בכל פעם הייתי אמור להציג רישיון בר תוקף למר ?רצבי" האדם הממונה על כך מטעם המשטרה ואין בילתו. מיותר לציין שלא הצלחתי לפגוש בכל ביקורי ונסיעותי לשם.בפעם החמישית ביאושי כי רב עצרתי ליד ניידת משטרתית וביקשתי שיתאמו לי פגישה עם מר רצבי הנכבד .ומשעשיתי זאת פניתי שמח וטוב לב למר "רצבי" והצגתי את רישיוני כנדרש. אך שוד ושבר מר רצבי הנכבד שח לי בכובד ראש כי אני צריך להציג רישיונות בירושלים בכלל ולא אצלו..כאן אני מודה נהגתי כאויל משום שפקעה סבלנותי .נסעתי למשרד הדאר הקרוב ושילמתי את הקנס הקבוע של 250 ש.ח  שבינתיים הפך להיות 375 ש.ח וחזרתי הביתה בתקוה נכזבת כי תמו תלאותי לעת הזו.אך לא...תשלום פירושו הודאה באשמה כביכול שאין לי רישיון כלל. והעברה גוררת ניקוד מיוחד ואת זה משרד הרישוי לא יכול לקבל בשום פנים ואופן {מתחיל להידמות לקפקא}ולא עזרו לי 50 שנות ותק ללא ניקוד

המכתב שהגיעני לאחר מכן נשא את הכותרת "התליית רישיון נהיגה" ומאחר שזהו עיסוקי ומכך אני מתקיים .הופניתי לבית ספר מיוחד "לחינוך מחדש" בנהיגה.

היום לאחר כשני מיליון ק"מ של נהיגה על ציר זמן של 22 שנים בכבישי הארץ רק לנושא החינוך המיוחד ובחמישים שנות נהיגה לא הייתי מעורב בתאונות כלל ועיקר.אני רשום כתלמיד מן המנין בבי"ס תיכון בכפר סבא. וכל הסיפור מסתכם בשאלה .מה עשית לי מר רצבי?