שליטים מחרידים את אויביהם מרבצם בטקסי התגרות (התבגרות?) שהם מקיימים על יד חבית אבק השריפה. מאחר שבארגז הכלים של נתניהו מצויים הן האינטליגנציה והן הידע ההיסטורי, המיידעים מראש שהאש תפרוץ, מתבקשת השאלה – מהו השיבוש? ובכן, אין חדש: גם הפעם זהו הדחף ההירואי, הגברי, המניע את "ההיסטוריה", את המסות של בני האדם. במרטיריות - ביטויה הקיצוני של ההרואיות - יש תחושת התעלות מענגת, מיצוי תחושת שייכות; הוכחה למסירות אולטימטיבית, אקט המקנה משמעות לחייך.
מקרה האשה הוא אחר – החוויה הקונקרטית מובנית בה, לפחות פוטנציאלית (אין בזה כדי לאמר שחוויית השייכות נשללת מן הגבר באשר הוא...). להקים דור חדש מתוך רחמך ולראות בטובו, איזו שליחות תשווה לזה כהגשמה של תחושת שייכות, משמעות, הוכחת מסירות ? ומשיצרת את הפירות מתוכך, טיפחת והבשלת אותם, את מסופקת (במובן אחד לפחות) ועשויה להתרווח בתוכך לשמוח בשמחות הקטנות של החיים. אכן, גם בקרב הגברים יש בעלי עומק ודקויות רגשיות מהסוג המזין את תחושת הערך, המשמעות והשייכות. בחוויה האבהית אין הבט פיזי אימננטי, אך יש השואבים ממנה סיפוק ברבדים של ההכרה ושל הנפש. מוסכם אם כן שגם גברים עשויים לרוות חדווה ונחת מהשמחות הקטנות של עצם החיים. אנשים גדולים, בעלי שאיפות גדולות, בעלי פוטנציאל הירואי, חשים שהשמחות הקטנות זרות להם. הם מסוכנים כיוון שעליהם לבצע פעולה רדיקלית לצורך המימוש העצמי. להסתפק בתפקיד "ההורה המפרה" או המורה-רופא-חוקר-יוצר וכיו"ב, הרי זה בבחינת להשתלב בקיים ולשמוח בו וביצירה הקולחת מתוך מגעים אנושיים באשר הם. זו מטלת חיים ההולמת את "הטבע הנשי" המבקש המשכיות של 'להתקיים' והם אינם מסתפקים בה. הם מבקשים חוויית יצירה "יש מאין", שאפשר אולי לצקת בה מהות של "רחם" והולדה, שסוחף ומטלטל אותך, מכה גלים סביב המרכז שלך. גבריות אותנטית, הצנעת והדחקת המאפיינים ה"נשיים", הומופוביה, זה מסתיים בדהירה ורמיסה. עצימת עיניים, חישוק השרירים, צעקה בקול גדול בעניין דגול ושבירת העמודים. התרועה והשבר הם בחזקת יצירה אדירה. אלה הגיבורים.
הדיבור בקשר לסכנה האיראנית יוצר מומנטום ושליטנו למד היסטוריה. דינמיקה של נפש האדם לא זרה לו. השילוב הנפיץ של שגעון גדלות, שנאה תהומית ותאוות כבוד במפרשיו של אויב, מזמין דווקא התעסקות רגועה, מהוסה, מוצנעת. אני יכולה להבין את הריגושים שהסיטואציה מזמנת לשליט, אך אולי עדיף מבחינת נתיניו מכל מקום לא לעורר עוד ועוד הדים עד ליצירת נחשול שסופו כמובן להתנפץ.
למעלה ממחצית האוכלוסיה – נשים וגברים המוצאים איזון וטעם בחייהם – יכולים ליהנות גם אחרת. |