מֵעוֹלָם לֹא חַשְׁתִּי צְבִיטָה כִּמְתֹאֶרֶת, זוֹ הָעוֹלָה מַעְלָה נְשִׁימָה וְדוֹקֶרֶת, חוֹנֶקֶת נַפְשִׁי. מִלָּה זְעִירָה מעמך נֶאֶמְרָה, מְכִילָה בְּתוֹכָהּ אֵין סוֹף כִּסּוּפִים, לוֹחֶשֶׁת תֻּכִּי הִרְהוּרִים עִתִּים שׁוֹתֶקֶת, בְּמַעֲלֵה הַגָּרוֹן נֶעֱצַרְתָּ צָרָה מֵהָכִיל גּוֹדֵל כְּאֵבַי. אַהֲבָתְךָ פְּעִימַת נִשְׁמָתִּי... מָה לָהּ לְדִמְעָה הזְעִירָה, זוֹ החוֹבֶקֶת נַפְשִׁי בְּחָזְקָהּ אוֹטֶמֶת לִבִּי תּוּגָה שׁוֹכֶנֶת עֵינִי לַחַה.
זוֹ... הַמִּתְגַּעְגַּעַת לְךָ. |