הרצליה. רצועת חוף קסומה קלועה תחת בתי המלון הפזורים על הכביש כקוביות בגבהים משתנים.
הריצה "בין השמשות" רעננה את הגוף והפיחה בו ויטאליות.

את המחשבות קטע מראה התיק הנוטף מי-ים שהשארתי על החול, ובתוכו הנייד, השַלט והמפתחות.
לפני שעתיים הגלים נראו רחוקים, וקשה היה לנבא כי קצפו של גל טועה יתעתע כך, ינגוס עשרים מטר של יבשה ויציף את כל מה שייקרה בדרכו.
האייפון לא ניזוק, אך מי הים חדרו לשלט של הרכב והשביתו אותו, והלחיצות על השלט לא הפעילו את מערכת פתיחת הדלתות.
עמדתי ליד המכונית שהפכה לגוש מתכת חסר תועלת, וכשפתחתי את הדלת במפתח, מיד הופעלה מערכת האזעקה.
שוב ניסיתי להפעיל את השלט, אך הלחיצות העצבניות עליו היו לשווא. הצפצוף הצורם לא פסק, והמכונית לא התניעה.
** 
התקשרתי מהדיבורית לפורץ מכוניות.
רונן, פורץ ממולח, הגיע תוך חצי שעה בטרנזיט הדומה להפליא לזה של "צוות לעניין". החלק האחורי של הטרנזיט נראה תמים ולא הסגיר את עשרות מכשירי הפריצה והשינון ולא את מאות המפתחות לסוגיהם השונים שנחו במגירות מיניאטוריות.
המראה הותיר אותי נפעם. לא ידעתי שיש דברים כאלה.
במיומנות בלתי נתפסת קדח הפורץ פה ושם תוך שהוא מספר לי, בחוסר צניעות, כיצד הוא מעביר לסוכני השב"כ והמוסד שיעורי הדרכה בפריצת כספות ומנעולים.
התבוננתי בו בהערצה ובהתפעלות - מה יפה ומסעיר עולם המנעולים והכספות!.
רגע האמת הגיע – סיבוב המפתח בסוויץ'. חיכיתי לצליל הנכסף, אך המנוע נשאר דומם. המכונית לא התניעה.

פעלולן המנעולים הקשקשן נראה אובד עצות.
**

"נו, מה קורה?" שאלתי."שנייה, אני מתקשר לאבא שלי".
נראה מוזר. מדריך תורות הפריצה לסוכני השב"כ והמוסד מתקשר לאבא?

השיחה עם האבא התארכה מאוד. תנועות הידיים ברכב שממנו התנהלה השיחה העידו על שיחה סוערת ומתוחה. כשסיים אמר שיש להמתין חצי שעה כשהסוויץ' פתוח, וזה ינטרל את האזעקה.
לשאלתי למה היה צורך לקדוח זמן כה רב ובדייקנות כזו, אם אפשר היה מלכתחילה, לנטרל את כל המנגנון ע"י השארת סוויץ' חצי פתוח לחצי שעה, הוא מלמל משהו שלא נשמע משכנע אבל מה היא עוד חצי שעה אחרי ארבע שעות של המתנה?.

פתאום המכונית התניעה. האושר היה בלתי נתפס. צליל המנוע המוכר ריגש אותי, וכמעט פרצתי ב"דבקה" סוערת. הושטתי בשמחה את הכסף, דבר שהצטערתי עליו תוך פחות מחמש דקות.
"תוכל לשכפל לי את המפתח?" ביקשתי והוצאתי את המפתח מהסוויץ'.
"וודאי", אמר רונן, "שתי דקות ויש לך מפתח. זה יעלה לך 200 ₪".

גם פורץ וגם שודד, חשבתי, הוא ודאי מאלה ששוברים בכוונה מפתח בתוך מנעול ומצרפים, כאילו במקרה, עלון או מגנט עם פרטיו של פורץ מנעולים.

בפחות משתי דקות חזר אליי רונן עם המפתח המשוכפל.
התרווחתי בכיסא, נשמתי נשימה עמוקה, עצמתי את עיניי וסובבתי את המפתח שבסוויץ להתנעה, מת כבר להסתלק מהמקום. כלום, המנוע מחריש.

"הי הי, אל תברח", צעקתי לרונן, "זה לא עובד, האוטו לא מתניע".

"ברור", ענה לי רונן, "צריכים לחכות חצי שעה".
"אתה ענק", התפוצצתי מצחוק, "אתה צריך להיות סטנדאפיסט ולא פורץ מנעולים. ועכשיו ברצינות, למה האוטו לא מתניע?"
"אני רציני, בכל פעם שתרצה להתניע, תצטרך להמתין כחצי שעה. נטרלתי את האזעקה, אבל לא נטרלתי את כל המערכת החשמלית, וזה לוקח זמן שעליו לא שילמת.
יאללה ביי, אני ממהר, קבלת שבת... חכה חצי שעה ותתניע".

**

"אתה לא הולך לשום מקום, תסיים את העבודה כמו בן אדם, שמור על הכבוד שלך ושל מקצוע הפריצה. שילמתי לך על נטרול כל המערכת החשמלית, לא רק של האזעקה".

"מצטער מאוד, תראה מה כתוב לך בחשבונית", הקריא לי בחדוות ניצחון:
"עבור נטרול אזעקה".

"לא מעניין אותי מה כתבת בחשבונית! אם הרכב ייכבה ברמזור, אני לא אחכה זמן נטרול של חצי שעה".

התבוננתי בפניו, מחפש זיק של צחוק. הקפתי שוב את הרכב ובדקתי אם אין מישהו עם מצלמה נסתרת שמתחבא מאחורי המכונית.

כמתיחה, זה יכול היה להיות סיפור מנצח. אך פתאום הבנתי שהבן-זונה רציני.

חיכיתי חצי שעה נוספת, עד שהמנגנון נוטרל והמנוע התניע.

התקשרתי לרונן ואמרתי לו: "נוכל יקר, אני מאחל לך, שתסתבך באופן רנדומלי עם חוקיות ששמורה רק לבורא, ומדי פעם, כשתרצה להתניע, תחכה חצי שעה".

**

התקדמתי באטיות לקראת הצומת הקרוב כשלפתע הבחנתי בשתי ניידות החוסמות באלכסון את הרכב המאובזר של רונן.

"הכול בסדר,חברים?" פניתי לשוטרים שסימנו לי לעצור.
            

"טוב שהגעת", אמרו לי, "הבחור הזה נתפס בלי תעודה מזהה ובלי רישיון תקף. המכונית שלו מלאה בכלי פריצה למכוניות, והוא טוען שאתה מכיר אותו. אם לא תזהה אותו בשמו ותאשר בפנינו שנתקעת ושהוא נעזר במכוניתו כדי לחלץ אותך, ניאלץ לעצור אותו ולהחזיקו בבית המעצר עד יום ראשון

"אני מצטער חברים", אמרתי בקול רם וקרצתי לרונן הנדהם: "אני לא מכיר אותו, אבל רואים שיש לו פרצוף של נוכל, מאלה שגובים שכר מלא על חצי עבודה..."
**
המשכתי לנסוע, שורק את מנגינת "לכה דודי ", ולבי נקי מנקיפות מצפון.
שמעתי שגם באבו כביר עושים קבלת שבת.
**