אם כן.. פרט להיותן מטרידות, הודעות בתפוצה של 100, 200, 300 והלאה, לא מובנות לי.

לא מובן לי את האופן בו ניתן לשלוח את אותו טקסט ואפילו לעשרה אנשים.

וכאילו אותו טקסט הוא גאונות של ממש, יצירה נצחית, שתדבר באותה השפה לאותם אנשים,

לא מובן.

מה שעוד יותר לא מובן, זה כיצד מילים שאמורות להעביר תוכן שבוודאי חשוב ליוצרו,

נשלחות כלאחר יד לכל דחפין. לא חבל. שהרי התייחסותי היא כזו: סימון הטקסט, ו-"מחק",

ואינני אפילו מביטה מה יש בפנימיותו. כואב הלב להתייחס כך למילים שלכם.

אבל אין ברירה.

אתם מבינים, אם אינכם מכבדים את עצמכם, משמע את מילותיכם, קרי את תיקתוקי המקלדת שיוצרות מציאות,

אזי אל תצפו ממני לכבוד. לקריאה. לבזבוז של זמן.

אין לי זמן לבזבז בטח לא על תוכן שאין בו שמץ של התכווננות ושמץ של רספקט. 

שילחו לי מילים של אמת. שנועדו לי. רק לי-

שנוצרו במפגש המזוכך שבין עיניים לרגש. עיניים שראו את האישה שאני,

ורגש שהגיע במילים, שוב, רק עבורי.