0
האם עצם ההכרה שלעולם לא אהיה מאושר הוא בעצם האושר הגמור? אמצע שום מקום....קר לי...מה אני עושה פה? אני שוב שואל. זוהי עוד תחנה מיני רבות במסע ארוך של חיפוש עצמי ..של מרדף אחרי האושר. "אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך" אמרו פעם. האם אושר פירושו שקט או שאין לו פירוש קונקרטי האם יש לו פנים?...ואם לא...איך נזהה אותו לכשיגיע? בעיניי הוא השקט בהתגלמותו השלמה ביותר..האמת לאמיתה...זו שאין לערער עליה או להתווכח איתה. זהו מסע אישי...ללא יד מכוונת וללא סיוע מבחוץ,אף אחד לא אומר לי אם אני מתקרב אליו או שמא אני מתרחק..אני נע ונד על פי אינטואיציות, עד קצה עולם הגעתי בחיפושיי אחרי האושר,ניסיתי למצוא קצה חוט שיוביל אותי אליו. המון פעמים שגיתי ולקחתי את עצמי למקומות שגרמו לי לקהות חושים ולעיוורון שנמשך שנים, אני מצר על השנים האבודות ומנגד במבחן הזמן אני חש שאני קרוב מתמיד. האם אני רודף את הקיים? או שאולי זו עוד המצאה אנושית מטופשת. אושר קטן....אני מקווה שלא אתאכזב...אני אישית נורא מאמין בך...אני לא תולה אותך בשום דבר....לא בכסף...ולא בזהב...לא באהבה ולא בשום גורם חיצוני אחר.... אתה השקט ,השקט שאני מחפש כבר שנים, אתה רחוק ממני שנות אור... ואתה קיים ממש בתוכי במרחק נגיעה. ואולי בעצם אנחנו באותה הסירה אולי זה אתה שמחפש אותי?....... נתראה בקרוב אריק רוזנבלום:)
|