מי אני ומה אני, שוב עולה אותה השאלה המעייפת כל כך, זה תמיד הרי אותה השאלה.

מי יבין אותי? מי ישמע את זעקת נפשי הקרועה?

הרמתי ידיים,  איבדתי אמון בהכל.

אני נזרק אל בין הכיסאות, אני לא שייך לשום מקום

לא לחומר ולא לרוח, לא לדת ולא לחילוניות

לא לאנשים ולא לילדים, לא לבד ולא ביחד.

אוי הטון, הטון המרצה,  והחיוך, החיוך המובך שתקוע כמו כלום באמצע פנים שקרניות

כמה שאני שונא אתכם, אתם אויביי המרים ביותר

אני אלחם בכם גם אם זה יעלה לי בחיי, אני עוד אנצח אתכם

             תפסיקו לשקר לי כל הזמן...תפסיקו להוליך אותי שולל