היכונו לביאת המשיח
אתמול עלה בי הרעיון לכתוב, אט אט צצו להם הרעיונות והראש נפתח, דבר שלא קרה כבר המון זמן והאמת שגם די הרמתי ידיים, במהלך השנה שחלפה למדתי לא מעט על כתיבה מכל ז'אנר אפשרי, אחד מן העקרונות החשובים שלמדתי היה לבוא מוכן, לגשת לכתיבה כשהרעיון הכללי כבר מגובש היטב, כמובן שאפשר לחטוא פה ושם אבל הרעיון צריך להיות קיים. אז על הזין מה שלמדתי, אין לי מושג מה הרעיון פה או מה אני אכתוב אבל אני זורם, יכול להיות שאקבל חיצי ביקורת ממביני כתיבה כאלו ואחרים אבל להוציא ספר ממש לא נמצא אצלי בלו"ז. חודשיים אחורה הייתי עוד מלקה את עצמי על הכתיבה והייתי מתעקש לנסות ולהבין מה לא עובד לי נכון, אם נרשמתי ללימודי עיתונאות והתיימרתי לעסוק בתחום אז למה לעזאזאל אני לא מצליח לכתוב? אולי זה הלחץ? הציפייה? התחושה שאני לא מספיק מוכשר לעומת האחרים?
איפה הזרימה הטבעית שכולם מדברים עליה? ואיך לכל הרוחות אני מביא אליי את המוזה? מה זה החרא הזה? כמובן שזה תמהיל של כל הסיבות יחד.
עם הזמן למדתי לשחרר ולהבין את עצמי יותר ויותר והבנתי שבכוח שום דבר לא הולך, ניסיתי להבין בכל זאת למה נרשמתי מלכתחילה, והבנתי שכמו תמיד זו עוד נקודה קטנה במרדף אחרי ה"טיייטל"
מי אני ומה אני ולמה בשם כל הקדושים אני מתעסק בזה בגיל שלושים?
אני מאמין שלכל טקסט צריכה להיות מנגינה, דין כתיבה כדין שירה. אני מתבונן בטקסט ומנסה להקשיב למנגינה ומשום מה אני שומע רק את הטרקטור שעובד פה בחוץ וצעקות בערבית שנשמעות לי כמו קולות רקע מבית היוצר של מסגד אל אקצא, ממתי העירייה עובדת בשישי בערב? הם לא אמורים לנוח? אהה כמובן, הם "גויים של שבת", עיריית רחובות עלתה על הפורמט התנ"כי השכילה לעשות וליישם אותו, בהחלט מגיע לה כל הכבוד על החדשנות, אני בעד. תמיד חשבתי שדת ומדינה צריכים להיות כרוכים האחד בשני. איראן, אנחנו בדרך.
אם כבר באיראן עסקינן, אז לפי כותרות העיתונים נותרו לי גג חודשיים לחיות, איך מתמודדים עם זה? מה אמור לעשות בן-אדם שאומרים לו השכם וערב שהוא הולך למות? איך אני אמור לתמצת את כל חלומותיי לחודשיים? לא מגיעה לי הדרכה צמודה או לפחות איזה מסרון קטן מפיקוד העורף?
ואולי זאת עוד הסחת דעת של הממשלה מהגזירות הכלכליות שאני בספק אם מישהו זוכר אותן, עד לפני שבועיים קניתי חפיסת סיגריות ב 17 שקלים ועכשיו אני קונה את אותו החרא רק עם תוספת של 3 שקלים ואני עושה את זה בטבעיות מוחלטת, אבל מה זה לעומת איום קיומי על מדינת היהודים?! חברים בואו ניכנס לפרופורציות, כסף זה לא הכל בחיים.
אז חברים יקרים, אני לא יודע מה איתכם אבל אני מוכן ומזומן למלחמה, לפי ריח העובש והניקוטין שיש לי בדירה זהו בהחלט חדר אטום ואם תפתחו את המקרר תמצאו חצי בקבוק קולה ומנה חמה שחיממתי לי בצהריים, אכן מצרכי יסוד.
אז לסיכום, אני מוצא המון מרגוע באבדון שלי ובחוסר הידיעה מה יהיה הלאה, אם תחשבו על זה זה די מגניב למצוא את עצמך במקום חדש ולהחליף חלומות כל שני וחמישי, אתה בלונה-פארק תמידי, בהחלט תענוג,לרגע אני לא מתחרט על שום צעד שעשיתי.
חוץ מזה למי אכפת גם ככה אנחנו הולכים למות, אם לא מכיוון טהרן אז ההשמדה תבוא מבית, אין ספק שאנחנו על דרך המלך.
 |
