היו בזמנים ההם אבנים רבות
האבן הזו אמרה לי
דבר אל הרוח
אני לא דיברתי ימים רבים
ולא הכיתי סלעים
ולא הבדלתי בין טובים לרעים
הסלע נבקע מאליו והנצח הטיח געגועיו
באומר
רגעיו הקצובים
היו מדודים
חצובים מנדודים
קלע זמן
שבקע מאבן
שם עמדתי
שם דמות
ניצב קפאה
דום
אני לא איש שיכה סלע
מי שבחר
להיות אבן
קשה
חסר קשב ללחישה
שב , לשווא ילך על עקבותיו
שם לא פנו פנים
לאחור
גם לא למשוא
פעם דיברתי לאבנים
והדברים נותרו
לוחות נשברים
את האבן האחרונה
כאבתי
בשתיקתה
עד שהלכתי
לשתיקתי
ראיתיה לבסוף נוטפת מים להמון
שם השלכתי
את המטה
שם לא שאלתי לעצמי עוד
אחוז בתימהון
בירכתיה אמרתי;
שלום אבן
קשה
והיא הגירה חול
בהמון |