דודי רצם
ציורים ,צילום מקורי, אמירות , אקטואליה ,קוריוזים, מוזיקה ועוד...
פוסטים פופולאריים
-
מערבלות המחשבה
1/11/12 | 1622 צפיות
-
המשפחה-כעץ נושא פרי
26/12/13 | 877 צפיות
-
פורץ החומות
11/11/11 | 996 צפיות
-
לתת או לא לתת
19/10/14 | 936 צפיות
-
שבט אחים גם לא יחד.
22/3/15 | 699 צפיות
-
השגת מטרה
11/8/11 | 364 צפיות
פוסטים אחרונים
- תחושה מצוירת. 21/6/16
- כשהפרדוקס נמצא בגילופין. 14/5/15
- כד -קד לחופש 3/5/15
- חוה אם הרובוטים. 24/4/15
- להקשיב לדממה 20/4/15
- להפנט את עצמך 11/4/15
הטובים... לגן עדן
הטובים... לגן עדן מסיפורי: ארטי-שוק רחובות/דודי רצם.
כידוע בשוק נוצרים סיפורים אורבאניים, שבחלוף הזמן הן משתבחים ומקבלים משבצת מכובדת, אותם אני מעלה כמספר סיפורים .
לפני עשרים שנה היו בשוק מוכרים ערבים מהשטחים, ששכרו באסטות מיהודים ומכרו את מרכולתם. יחסי הגומלין והשכנות עימהם ידעו עליות ומורדות...חיכוכים, ויכוחים, איומים ואלימות היו עניין שבשגרה... ולמשפחות הפשע היה עניין רב בדבר... והחגיגה הייתה גדולה. החוקים היו פשוטים: אתה חזק, אתה שורד! לשמחתי, משפחתי לא הייתה בקטגוריה של החלשים !!!
בסיפורי זה אתמקד בשתי דמויות,נביל אבו יוסף המוסלמי וזכריה לוי היהודי. נביל אבו יוסף, איש מבוגר כבן 70 עב כרס, המתפאר בשפמו וכינויו ברבים: "אבו-שווארב" והוא לא היה חכם גדול- בלשון המעטה! נביל היה שיך לחמולה של משפחה, הידועה לשמצה, ממרכז הארץ. במשך ימות השבוע עבד בשמירה, ובסופי שבוע היה עורך, את קניותיו בשוק.
זכריה היה יהודי ירא שמים, כבן שבעים, בעל דוכן לממכר ירקות. איש נעים הליכות, אוהב בריות הדואג לפרנסתו בצנעה, מוותיקי סוחרי השוק,שלא אהב ריב ומדון.
נביל "אבו -שווארב", אהב לקנות בשוק ובפרט אצל זכריה לוי - לפעמים פעמיים בשבוע. המפגש "המסחרי/חברי" ביניהם, היה טכס ידוע ולא היה הוגן, היו ויכוחים שתמיד "אבו-שווארב", היה מנצח מן הסתם. לכן אהב לקנות אצלו יותר וזכריה לעומת זאת לא אהב למכור לו בכלל.
מסתבר שהיו ביניהם משקעי עבר...
הטכס היה ידוע. זכריה היה מסכם את הקניה ודורש בתמורה תשלום של 30 ₪ ונביל היה נותן לו רק 15 ש"ח. כך היה חוזר הסיפור מדי שבוע. לבסוף זכריה היה מוותר בגלל הפחד והבושה, היה מתרץ את הפסדיו הכספיים, שזה חצי נחמה ועדיף מאשר לא למכור כלום. בקיצור:"פראייר"...
אבו יוסף היה משלם חצי, כי לא רצה שזה יראה "חוואה" (פרוטקשן) . בקניותיו ממני, הייתי מעלה במתכוון את מחיר המוצרים ולבסוף עושה הנחה של חברים. למעשה היה משלם לי מחיר רגיל כמו כולם, כך שנינו הינו מרוצים. הסיפור מתקשר אלי בגלל טיב היחסים ביני ובן נביל, שהתחילו עוד כשנביל ואבי ז"ל, היו חברים טובים בצעירותם ובזכות הקשר, נביל זכר לי חסד אבות. יחסיי עמו היו על טהרת הומור וכבוד, תמיד התבדחתי,דבר שאחרים לא העזו!
באחד הימים, פנו אלי שני עמיתיי הסוחרים ובקשו את עזרתי, מפני שהם חשו צורך לשתף אותי בתחושותיהם לעשות משהו לגבי הסוגיה המשפילה שזכריה עובר בקניה של "אבו-שווארב". הם פשוט רחמו עליו. לכן הם פנו אלי מכיוון שאני מהבודדים שיש לי עימו דיבור חופשי (סלנג), בתקווה שאסייע להם לפתור את הבעיה.
תגובתי הראשונית הייתה מלווה בהרבה חששות והסתייגות. למה לי להכניס ראש בריא למיטה חולה? אך המצפון לא הניח לי. יום אחד החלטתי ליזום שיחה עם "אבו-שווארב. כשקנה אצלי, שאלתיו מספר שאלות רטוריות על דת האיסלם ובו זמנית משכתי את השיחה לכיוון זכריה הדתי. מיד פניו הרצינו והאדימו כמו סלק. אמרתי שאישית אינני מחבב את זכריה כי...ואז המצאתי סיבה הזויה. מיד הזדהה עמי ואף התגאה במה שהוא עושה לזכריה הפחדן.
כמה שנאתו לזכריה היית גדולה הרהרתי? - מעניין למה ומדוע?... "יה אבו יוסף,תשמע! אתה יודע שביהדות ישנה אמונה שאם גוזלים מאדם מסכן את פרנסתו או גונבים ממנו, כשיבוא יומו ויצטרך להחזיר את נשמתו לבורא, הוא יגיע לגן העדן ישירות, ולא יצטרך לעמוד בתור... וזכריה כבר לא צעיר". מיד כעס, וקילל את זכריה בקללות עסיסיות הידועות לנו משפתו הערבית. ניגשתי והנחתי ידי על כתפו,"אתה יודע שישנה דרך לעצור ולצמצם את כניסתו לגן העדן? דע לך שזה בדוק". נביל הקשיב ושאל "הכיצד"?
"אם נקנה אני, אתה ואחרים במחיר מלא מזכריה וניתן לו גם יותר ממה שמגיע לו, זה יעשה מושקלה כבירה (בעיה גדולה). ביהודית זה נקרא חמדנות שזו אחת "מעשרת הדיברות" ( קיצרתי את הדיבר "לא תחמוד אשת רעך"). דע לך! אסור לו להפר! ומכיוון שהוא אדם דתי כמוך, אז עונשו יהיה חמור יותר, לכן לגן העדן לא יגיע! ואת זה שנינו רוצים.
למחרת, ניגש אלי ירקן בשם : א.ש, שידע חצאי דבר מאחרים בשושו. מאחר ודוכנו נמצא בסמיכות לדוכנו של זכריה, ראה והשתומם! אמר לי:"אבו-שווארב" קנה ופרצופו היה עצבני אך הוא שתק לא כהרגלו. שילם מחיר מלא מבלי להתווכח ואף נתן לזכריה טיפ!!! זה היה מוזר בעיניי! למרות התנגדותו הנמרצת של זכריה לא לקבל כסף בחינם, לא הייתה לו בררה אלה לקבל את הטיפ.
בהבנתי ,נביל הקיש מהתנגדותו של זכריה לקבל טיפ, שזה אכן מכשול לגן עדן ומה רבה שמחתו... אמר נביל :" תראה, קניתי ודפקתי את זכריה"! מיד קיבל ממני משוב חיובי ונסע לדרכו.
שאל א.ש: "הכיצד עשית זאת? והצלחת להפוך את הקערה על פיה?",סקרנותו התגברה והוא רצה תשובה. "שב ואספר לך את הסיפור במלואו על כוס קפה טורקי אסלי", א.ש. אמר: "ואחר כך נשחק שש-בש, כהרגלנו? " האמת, השבתי: "הספיק לי משחק השח-מט עם אבו-שווארב... אך מכיוון שאין לחץ ועבודה, בוא תשמע תחילה את הסיפור,אחר-כך נראה לגבי המשחק"...
עברו שנים. אבו-שווארב וזכריה לוי הלכו לעולמם בהפרש של שנתיים. השמועות מספרות שהם לא נפגשו בשמים...
לכל אדם יש מנעולים מיוחדים במוח, הנועלים בתוכו דברים שחשיבותם לעתים זניחה ולא יעילה. הם יכולים להיות שקועים ותקועים שנים על גבי שנים מתוך הרגלי חיים, כך הם נשארים כחלק בלתי נפרד. אבל... אם מצליחים להחדיר לדוגמה: מפתח דמיוני, זה משתחרר ומשחרר... לשם כך, צריך למצוא את שביל הזהב דרך יצירתיות ומתוך הבנה של הנפשות הפועלות ובזכות זה, להצליח לשנות קיבעון מחשבתי שתקוע כמו יתד! מאתגר - אבל אפשרי. "בתחבולות תעשה לך מלחמה". דודי רצם./ הבהרה:השמות בסיפור בדויים למעט "אבו-שווארב" .
|
תגובות אחרונות
-
debie30
בתגובה על תחושה מצוירת.
-
א ח א ב
בתגובה על ללא כותרת
-
face
בתגובה על מחקר חדש קובע
-
daniol
בתגובה על מתכונים שלי מהירקות בדוכני
-
HagitFriedlander
בתגובה על כשהפרדוקס נמצא בגילופין.
-
HagitFriedlander
בתגובה על ???
תגובות (77)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה עמית
האמת,יש לי ציור על מריונטה שמתאימה גם היא לסיפור.
אך זה ישאר לנושא אחר.
תודה חבר.
תודה אדוה
אכן אני מספר ומאייר כך שמי שמבין את הסיפור יבין גם את האיור וההפך.
תודה לך
תודה לך על המחמאה
"ממחיש את הדוקרנות מול חוסר האונים".
תודה גדולה.
תודה ואלי
חיוש,יפה כתבת על החיבור בין הסיפור לציור והעלית פירוש מבריק.
השח -מט ידוע כמשחק של מוח...וסוס מסמן בקונוטציה שלו גם : "כוח סוס"...
ישנה אפשרות לשייך את האיור לתחומים אחרים כגון: "סכסוך ערבי-ישראלי"...
תודה לך חברה יקרה.
את גורמת לי להסמיק
תודה לך
אלוף!
אבל השארת אותי במתח.
מה עם משקעי העבר?
דודי יקר , בהחלט יודע אתה לספר סיפורים....
וכמו גם ניחנת ביכולת מתוך חכמת החיים שלך, לגשר בין אנשים.
בחרתי להביא כאן בתצלום, תמונה שצולמה ב-5 Terre "דרך האהבה " שבאיטליה .
המקום מפורסם בזה שמאמינים שמי שעובר בו זוכה למציאת האהבה , וכן לגשר בין זוגות אוהבים,
אך גם התמונה יכולה להתאים לסיפורך זה, מכיוון שציורך הזכיר לי מאוד את הפסלים המוצבים במקום
וכן גם את המסר שלך : "צריך למצוא את שביל הזהב....ולשנות קיבעון מחשבתי...."
ולציור, עוד אגיב בהרחבה ....תודה :)
תודה על תשומת השנה החדשה
תל אביב 1
לדודי היקר
תודה על הסיפור היפה והאיור המקסים.
דודי חברי היקר
סיפור מגניב הבאת לנו מהשוק...והרעיון הזה איך לכאורה לדפוק
את זכריה שלא יכנס לגן העדן - היה אדיר.
באיור אפשר לזהות את נביל בעל השפם וזה שמשחק (שח )גם בחיים של אחרים
והחיבוק הזה של זכריה זה לא מאהבת יתר את נביל, גם איזה סוג של
משחק (-: אחד בפה ואחד בלב
(-: ככה פרש /רץ הזורם לפי כללי המשחק שמכתיב יריבו האוחז בקוביות
עונג היה להתארח אצלך לקפה עם ניחוחות השוק...
* כוכב אהבה ממני
והמשך יום ניפלא
אוהבת מאד
את סיפורי
השוק שלך
והאיור נפלא