0

2 תגובות   יום חמישי, 23/8/12, 14:52

הגעגוע אליך
הוא עור מקומט בכפות ידיי,
קר ולח כמטלית משומשת
בסוף ארוחה ממלאת מדי.
בנסיעה מהירה נפשי
מתנקזת אל תעתועי אור באספלט,
דבר אינו נהיר לי
אך בגשם הקיץ המציף הזה
אבק סוחף אותי אל המדבר שלך.
כדי למצוא את הדרך
יש לחפש אקוסטיקה באיברי גוף,
בטן הולמת ביד כאילו משהו בה
מנסה להשתחרר, ובו מקור הכאב
המשתק ולא בי, והוא חיצוני לפנימיות שלי
ואין לי שליטה בו.
אבל לא.
הגעגוע אליך הוא חוט מחשבה
זורם בעורקים וורידים אל לב מתרוקן-
מתמלא-מתרוקן וחדרים מתכווצים
כיד מנסה לתפוס אוויר או מים
ונותרת ריקה. 

דרג את התוכן: