אין בך שום שאר רוח,

לא סערת ים ולא מפולת שלגים, 

ובתוך ההמון את רוח, 

מחייכת דרכך לליטופים דמיוניים. 

את סולדת מאפלתי, 

ומקיימת אותה בכל יום, 

את חיה את החיים הפשוטים, 

והרגש הזעום שהם דורשים ממך לבעור. 

הכיליון איננו ממשמש ובא, 

מימיך עומדים במקום, 

השקט שאת מכורה אליו, השלווה, 

ממלאים בך את שאול השיממון.

להפר את השגרה את מוכרחה,

בעינוגים קטנים ופשוטים, 

אם אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, את אומרת, 

השטן אורב לעדת הפחדנים.