במשך שנים הדרתי עצמי ממסעדות ירושלמיות. האמת בעיקר בגלל התנועה, החניה ובכלל מי שמע על מסעדות בירושלים כשתל אביב והסביבה מלאים בהזדמנויות קולינריות. האומנם.
בפועל כעת במבט לאחור מסתבר שביקרתי כמה וכמה מסעדות ולא היו לי "נפילות"
זה התחיל מזמן בביקור חטוף ב" 1868" בשנת 2010 מסעדה כשרה, מה שזכור לי לטובה זה כבדי עוף ביין שהפכו מודל לחיקוי אצלי ואצל חברי.
אחרי זה הזדמן לי להיות אורח בכרמא בעין כרם כאן לא צריך לעבור בעיר וזה כיף לנסוע ולטייל שם.
מנה שזכורה לי לטוב היא קדרת כדורי בשר עם פסטה חונקי כמרים. מעניין איך מציגים את המנה לצליינים…
יקח כמעט שנתיים מהביקור הראשון בירושלים, שיקחו אותי ללארא גם היא מסעדה כשרה בניצוחו של השף חפצדי, מה זכור לי לטובה במיוחד, שקדי עגל ותבשיל קציצות במנגולד. ועוד ועוד.
חודש לאחר מכן בדצמבר 201 הוזמנתי לבראסרי בעין כרם , מסעדה מצוינת ( יש ויכוח בנט על זה)
מאוד אהבתי את ראגו הפטריות, את השרימפס בפפאיה ואת הריזוטו טירפש. ועוד ועוד..
עוד באותו חודש הגענו לסקאלה אולי גולת הכותרת במסעדות כשרות , השף אורן ירושלמי הפליא במנות כמו שקדי עגל ולימונים כבושים, ברוקסטה כבד אווז ותבשיל זנב שור ואם תרצו להיט קליל מתפריט הבר זה המבורגר מיני עם ביצת עין.
את 2012 פתחנו באנג'ליקה , גם היא בכשרות אבל ראויה לחמש כוכבים! ( יש לנו ויכוח מי יותר טובה היא או סקאלה ) על כל פנים סלט אנדיב, קונפי שוק אווז וכתף טלה, אליפות. ואל תשכחו לטעום את סלט החצילים. השפים מרכוס גרשקוביץ' וארז מרגי.
פברואר 2012 זה הזמן הכי טוב לפירות ים. הסדנא בירושלים אולי חדשה אבל היא שי השיאים באוכל לא כשר, כזה של פירות ים.על כל פנים לכו על שיטת מנה במרכז השולחן, פלטת ים עם הסרטנים הכי טעימים שאכלתי. ופלטת בשר מדהימה. וכן יש גם פיתה עם שרימפ.
יקח עוד חצי שנה שאגיע שוב, אבל זה שווה ציון דרך, אדום המסעדה הזו הדהימה אותי במיוחד בריזוטו טלה המיוחד שלה, בפטה כבדים המיוחד, בניוקי ( עננים) של ערמונים, ופילה בקר הכי מוצלח שאכלנו. כאן הכרתי את השף הרשתי ( אדום- לבן- קולוני) מיכאל כץ נכס קולינרי! שף המסעדה אלרן בוזגלו.
והנה כעת שוב הגעתי לירושלים לפגישה חוזרת עם מיכאל כץ ב" לבן " ( ניסיתי להתחמק וטוב שמיכאל התעקש) המסעדה הזו הממוקמת כקפיטריה בית קפה שבסינמטק היא באמת מפתיעה מבחינה קולינרית.
המנה שזכתה לציון שבח על יצירה אומנותית טעימה היא הברוסקטה סרדינים כבושים, דג סלמון, והקינוח שצריך גם עבורו פרס – טארט קרם ליים. השף כאן הוא שגיא אזולאי שמרגישם את הטאץ' שלו במנות.
נמתין לבאות.
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בוודאי. עכשיו תכניס לחישוב את עצם היות חלקם סטודנטים ובכלל התרבות הירושלמית פחות הדוניסטית מהמרכז. לא בטוח שהם מקדשים אכילה בחוץ ועל אחת כמה וכמה של מסעדות לא כשרות.
אני לא אתפלא אם רוב הסועדים במסעדות הלא כשרות בירושלים הם לא ירושלמים בכלל. תיירים, אורחים וכו'
מישהו עשה לי חשבון כמה תושבים חילוניים יש ( בעיקר צעירים) שמתחלקים במספר המסעדות הלא כשרות והחלוקה היה מאוד מדאיגה בכמות הסועדים האופציונלית למסעדה
בירושלים? נראה לי דווקא ההפך. בגלל גל ההתחרדות יש את גל האנטי. כמות המסעדות שניתן לאכול בהן אוכל לא כשר (וחשוב מכך בשישי בערב-שבת) לא גדול ולכן הן יכולות להרשות לעצמן...
ירושלים היא דוגמא קצת קיצונית ששני הצדדים מרשים לעצמם כי הקהל שבוי.
בלי קשר - עיר מיוחדת
נראה טעים :-)
יש סזה משהו, סקאלה היתה יקרה אבל אנג'ליקה נדמה לי סבירה והאוכל מצויין.
מאידך מסעדות לא כשרות חייבות להיות תחרותיות אחרת השרידות שלהן קשה
אבל הדימוי הזה די מוצדק. לא שבתל אביב זול, אבל הכשרות בירושלים (הטובות) יקרות מאד מאד בגלל הוצאות הכשרות וקהל הסועדים בעל הממון (יהודים מחו"ל) והלא כשרות בירושלים (הטובות) יקרות מאד מאד בגלל הנדירות ובגלל שרוב הסועדים בהן הם תל אביביים בעלי ממון שרוצים מדי פעם להרגיש מיוחדים ויוצאים מסיר המרק הלח שנקרא תל אביב
בלבן הייתי בארוחה פרטית.
היכן שמדובר בבלוגרים ציינתי - 1868 ולארא
בלבן היית בארוחה פרטית או בסבב של הבלוגרים?