כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    פייס - טוק 2 ( Facetalk) - למה עשית לך פרצוף כזה?

    0 תגובות   יום שבת, 25/8/12, 22:53

    פייס- טוק 2 ( Facetalk)

    למה עשית לך פרצוף כזה?

     

    בהמשך לשאלה 'למה יש לך אף כל כך גדול'

     

    http://cafe.themarker.com/image/2600948/
                           דיוקן עצמי עם בדים וקרשים - מתוך התערוכה 'סביבתי ואני' - נורית צדרבוים 1987

     

     

     

    "למה עשית לך פרצוף כזה"? היא שואלת אותי.


    ואני חושבת לעצמי עוד פעם היא אומרת 'לך'.


    "מה לך?" אני שואלת אותה. "למה את אומרת לך? נראה לך שאני יכולה לברוא לי את פרצופי מחדש? אני הרי כבר נבראתי ומי שאחראי עלי, ועל השנים שחולפות, ועל הפרצוף שלי שמשתנה עם הזמן, זה אלוהים. לא אני?"


    "אני עושה ציור" אני שוב מסבירה "הפרצוף שעשיתי הוא בציור, על הציור. זה לא הפרצוף שלי הפיזי זה שאת רואה כאן מולך. זה ציור. ציור שציירתי מתוך מה שראיתי, ואיך שרציתי לפרש את מה שאני רואה".

     

    ראיתי שלא נצא מזה. ואז החלטתי שאני אלמד אותה איך היא צריכה לשאול. "תשאלי" אמרתי לה "למה ציירת כזה פרצוף? או תשאלי, למה ציירת את עצמך עם כזה פרצוף? כי תמיד תזכרי, אני זה כאן ושם זה ציור ( נכון ציור שהנושא שלו זה אני)".

     

    ואז משהובהרה נקודה זו, החלטתי להסביר לה למה יצא כזה פרצוף.

     

    "ועכשיו אני אגלה לך סוד. כשציירתי את עצמי באמת הרמתי גבוה את הסנטר, עשיתי לעצמי, המשתקפת במראה, פרצוף, ואז ציירתי את מה שאני רואה. כי נמאס לי לראות את אותו דבר כל הזמן.  כי זה מה שהתחשק לי לעשות באותו רגע. הרי מחר יהיה יום חדש, ואני אבוא עם אותם פנים שיש לי, ושוב אסתכל במראה, ובטח אפיק ציור אחר, כי אפילו שאני נראית לך כל הזמן אותו דבר, תדעי לך שכל יום, אבל כל יום, אני באה - למפגש הזה של 'אני' עם 'עצמי' - מישהי אחרת. מישהי של אותו יום".


    היא הסתכלה עלי. שותקת. ואני נשבעת לכם שראיתי במו עיני את האסימון שנפל לה - סוף סוף.

    "הא" היא קראה בקריאת רווחה. "אז את לא מציירת את הפנים שאת רואה, את מציירת את הפְּנים. את מציירת את הנפש שלך. את מציירת משהו שאת רואה מבפנים".

    "משהו כזה " אמרתי לה. 

    כשראיתי שהיא הבינה, אמרתי לה," עכשיו בואי אני אראה לך עוד כמה ציורים כאלה, שבהם עמדתי מול המראה ועשיתי פרצוף. בא לי אז להשתעשע" ( והזכרתי לה שזה היה בכלל ב-1987  ).

    ''

     
    דיוקן עצמי 'עשיתי לי פרצוף' 1  - נורית צדרבוים  1987

    ''
    דיוקן עצמי 'עשיתי לי פרצוף' 2  - נורית צדרבוים 1987 
    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין