"Still there's not a show on my back. holes or a friendly intervention "...I'm just a little bit heiress, a little bit Irish, a little bit והנה זה שוב, וכבר הבטחתי לעצמי שלא אגיע לסיטואציות האלה איתו, שהגיע הזמן שיבין כבר - אני לא ילדה בת 15. והוא כופה עליי, וחונק אותי, ודוחק בי ונותן לי לסיים את המשפט רק כדי שלא אתעצבן שזה לא מנומס ואני מרגישה איך לאט לאט אני מפתחת אלרגיה להום סנטר ולמנורה המזורגגת הזו. לא רוצה מנורת שולחן! אתה שומע אותי? אתה מקשיב לי?!? לא רוצה מנורת שולחן, זה צורב לי בעיניים - פיזית ונפשית. שימותו כל מנורות השולחן בעולם. זה מדהים איך אי אפשר לדבר איתך. איתי?? אולי כי אתה לא מקשיב? אולי כי מה שאתה רוצה זה לדבר ושאני אקשיב. לנאום ושאני אריע. כאתם על השטויות האלה.בבקשה. אני הולכת לי ברחבי ההום סנטר, כאילו שרה כשבעצם זה רק סובלימציה לא ממש יצירתית לאני הקטן שלי שרוצה לצרוח! לצרוח כל כך חזק שכל מנורות השולחן יתפוצצו לו מול הפנים. מצחיק איך אפילו רכישת מנורה מסכנה משקפת אותנו. ואיך זה קל להתגעגע מרחוק, איזה כאב ממכר זה להתגעגע מרחוק ואוף אני רוצה להתגעגע מרחוק!!! ואיך זה שהאדם היחיד שהייתי מוכנה למות בשבילו הופך לאיזו דמות רחוקה ממני. איזו חוצפה יש בו, באיש הזה, ככה לשבור לי את דמות האב. ומה איתי? ומה עם כל הערכים והספרים שהיינו מדברים עליהם? ואח רופוס רופוס - אני לא מאמינה that you turned gay on me! |