מתוך געגועים...וחזרה לחלום....
באחד המפגשים לפניי הטיול לתאילנד, ישבתי עם בנות מסעי והבהרתי להם שאני רוצה להתרחק כמה שיותר מכל ההוואי הישראלי של טיולי המזרח, לא רוצה ללכת לבית חב"ד, ולא לקשר הישראלי ועדיף בכלל שאולי נדבר אנגלית....
טוב , אז הסנוביות שלי נמשכה לפחות מיום ...וטוב שכך!
אז למי שתכנן ,אין סיכוי לברוח מישראלים, אנחנו מהווים כמעט 40% מהאוכלוסייה המקומית
העניין הוא , שלפחות עבורי, המפגש עם ישראלים לאורך כל הטיול הווה חלק נכבד מהחוויה שלי וההנאה שלי. קל לנו בתאילנד , קל לנו לשבת בשולחן עם אנשים ופשוט לדבר, לצחוק, לשתות , להעביר חוויות , ולהמליץ לאן לטייל ומה לראות... פשוט לבלות ביחד עם אנשים שהכרת לפניי 5 דקות.
אז אני יודעת שלרובכם זה נשמע קצת בנאלי וגם אני ידעתי, כמובן, מסיפורים שבתאילנד אין רגע שאתה לבד... אבל בכל זאת , לי זאת הייתה חוויה נעימה , הזרימה הזאת בין אנשים מכל הסוגים והגילאים הפתיעה אותי מאוד...
כי זה היה הכי טבעי בעולם שם לשבת עם זוג בירח דבש ולשחק טאקי, לרקוד במועדון עם צעירים אחריי צבא , לפגוש הורים שהפתיעו את בנם והצטרפו אליו להמשך הטיול, לשבת לארוחת בוקר עם אנשים שסתם אמרו לך בוקר טוב, לקנות אלכוהול במועדון ולשתות עם כולם. לראות את אסף צף מעל מזרן ים ומחלק ענבים לאנשים ששוחים במים, להיקרע מצחוק שיקי השתכר וחשב שזה נורא משעשע איך פקק של בקבוק למעשה סוגר אותו ועל כן ניהל איתו "שיחה" בעניין, את תומר , בניגוד לזוגות הטריים שחוגגים את תחילת דרכם יחד, פגשנו דווקא בטיול של סיום מוסד הנישואים, וערב אחד ישבנו אצל אריאלה בחדר יחד עם ידין ומאיה כי במקרה היא ישנה חדר לידנו, ובמסיבת טראנס מטורפת בחרנו לשבת על החול ודיברנו שעות עם ליאת ומיכל....
האם אתם מרמים גבה עכשיו ותוהים הממממ.... האם היא מתכוונת לכתוב על כל מי שאמר לה שלום בתאילנד? ואני אומרת כן, למה לא? אז נכון הייתי יכולה לכתוב על הים הטורקיז, והחולות הלבנים , השייקים והתאי לוטי, מאסז'ים וכל מה שהארץ הזאת מפנקת את התיירים, אבל את זה כולם יודעים מי שהיה ומי שעתיד לנסוע, גלריית התמונות שלי פחות או יותר מסכמת את הנושא.
אני בחרתי דווקא לכתוב על החוויות הקטנות הללו, כי ברגעים ההם פשוט אהבתי את כולם גליתי ישראלים אחרים, צוחקים, פתוחים, מקבלים מבלים, וזה לא חשוב הגיל, או הסטאטוס , אם אתה נוסע לבד או עם חברים, אם זה טיול של כמה חודשים או טיול בן כמה שבועות שם אנחנו פשוט ישראלים שהשארנו את "רק בישראל" ללימור...
כן הסיבה היא שאתה בחופש, ותאילנד זה חופש , זה פשוט לישון עד מאוחר, להיזרק בים, להתפנק במסאז' ולסיים את הערב בריקודים וזהו.
אז בכל השלווה הזאת למי יש זמן בכלל לחשוב שאולי אותם חברים שיושבים ומבלים איתך , נכנסים איתך לאיילון כל בוקר בשעה 9 ונאבקים איתך על פיסת נתיב שלא פקוק למשך 5 שניות רצופות...?
אז אני שואלת אתכם למה לנסוע לסוף העולם כדי לגלות ישראליות אחרת? מה אם אני אעבור היום ברחוב לא תגידו לי בוקר טוב?
אז עם חלק שמרנו על הקשר עם הרוב היינו , כדבריי המשורר, "אורחים לרגע", אבל היה כייף לא?
ד"ש משלי וליאת שהפכו מחברות לטיול לחברות לחיים.
|
עטרה
בתגובה על פורים בפיות...
אספרסו קצר1961
בתגובה על
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ואין שם רק צעירים, גם אני חשבתי ככה....
עוד לא הייתי בטורקיה
וואי , בדיוק קראתי את התגובה שלך שברקע מתנגן דיויד , מצאתי להורדה את הדוידי ב-MP3, אז אני שומעת את זה בעבודה, כבר פעם שנייה היום.
בשביל הפלויד (אם וכאשר... אני ממש בספק שזה כבר יקרה) נראה לי שאקריב
הקרבה ענקית ואעלה למטוס. (וגם לא בטוח).
אני אצטרף אלייך ללונדון או כל מקום אחר בשביל גילמור אבל הכדורים להרגעה עלייך.
בדיוק בשביל זה המציאו את תאילנד. מין מסננת טבעית שמשאירה את כל מחפשי הדילים הזולים (כמוני) מבוססים בערבות טורקיה.
מבחינה אנתרופולוגית טהורה, יש דווקא ערך לימודי לצפות בבהמות שבקלאבים יותר מלהתחכך במיטב צעירינו, שזוללים פטריות הזיה וחולמים לשנות את העולם.
מה זה לא טסה? ושיהיה איחוד של הפלויד לא תבואי איתי ללונדון?
ג'מאל דין פורוג' ?
המשורר האחד והיחיד ?
לא הייתי בתאילנד ובכלל לא ממש טסה...
לא אוהבת את הדבר הזה עם הכנפיים שממריא מעל
הקרקע הבטוחה (פחות או יותר) שלי.
אבל בהחלט נשמע כייפי ומפרה הטיול הזה שלך.
ואכן ישראלים חולשים על כל מקום בעולם כמעט
ורק בחו"ל פתאום מתחברים למולדת ולהיותם ישראלים.
רק בניכר כולנו אחים, פה הרבה פחות.
נורא מצחיק אותי הכתיבה הזאת על תאילנד. שמתי לב שכל מי שנסע לתאילנד מרגיש שהוא איזה יחיד סגולה.. כאילו עבר חוויה מיוחדת שהופכת אותו למבין מדופלם. בכל אופן, אני אתן לך זווית ראיה שונה לגבי תאילנד.
בגילי, שנושק לארבעים יש קטע כזה שתמיד כשאנו נפגשים עם החברה יש לנו חלום כזה שהיינו אומרים "הלוואי שהייתי יכול לחזור לגיל 18 עם כל הנסיון, החוכמה והאמצעים שצברתי בגילי היום"
אז... תאילנד, מגשימה את החוויה הזאת.
רגע קט של לחזור לאותם חוויות של גיל 18 אבל מנקודת המבט והאמצעים של גיל 38.
חופש, חגיגות, השתכרות, אין דאגות, אין גבולות, אין מחסור, יש אמצעים בלתי מוגבלים לרכוש כל מה שבא לך, לנשום אוויר צעיר, להרגיש מאוהב ונאהב ובעיקר לקבל חמש דקות של פיסת עבר במחיר של הווה.
איזה כיף!
ברור, המשורר האחד ויחיד...
"...אנחנו כאן אורחים לרגע
הבט סביב,זאת לא המסיבה שלנו
אתה מקשיב? "
מתוך התקליט הראשון של אהוד בנאי-והפליטים.
הוא המשורר.
מעניין ונחמד. אני עוד לא הייתי שם מקווה שמי שיסע יענה שנה אזרחית נעימה וקגועה