צטט: זיוה גל 2012-11-07 19:34:10

נכון.

ואני משווה זאת ישר לכתיבה.
יש כאלה שלא מבדילים בין דובר למשורר או בין מספר לסופר
הם נדמים ביניהם היינו הך.

וגם אני אומרת נכון. זה בדיוק העניין שלוקחים מהמציאות מביאים את זה ליצירה ויוצרים דבר שעומד בפני עצמו.

נכון.

ואני משווה זאת ישר לכתיבה.
יש כאלה שלא מבדילים בין דובר למשורר או בין מספר לסופר
הם נדמים ביניהם היינו הך.

צטט: רפאלה 2012-09-11 19:22:57

איזו כותרת מדליקה. ציור מהמם וכתיבה שרק את יודעת לתת לה חיים ...כייף לקרוא את כתיבתך הסוחפת. שתהיה שנה טובה מלאה ביצירתיות. את כשרונית ברמות.

תודה רפאלה יקרה, זה ימים שלא הייתי כאן, ולפתע גיליתי את תגובתך ( שבאה מהלב ולכן גם מחממת אותו). תודה גם על דברייך וגם על ברכותייך. אז מאשה כשרונית (כדברייך) לאשה כשרונית ( כדברי אלייך) שתיהיה לך שנה נפלאה, בריאה ומלאה ביצירה.

הי דודי, ובכן, לו הייתי קוראת זאת ולא מכירה אותך, הייתי בטוחה שאיזה פסיכולוג כתב את זה. כל מילה שלך כאן ראוייה, מעניינת, ואפילו נכונה. אהבתי גם את "לצאת עם עצמך" זה דומה למה שאני הגדרתי פעם שכל מפגש של צייר מול מראה זו בעצם פגישה - כלומר את יוצא עם עצמך לפגישה. גם לצאת מעצמך נפלא. משום שזה נוגע בנקודה של הוצאת העצמי הפנימי החוצה באמצעות הציור. בקיצור, נתת כאן הסבר שכל מילה מצוייה במקורות פסיכולוגיים ( ואולי בכלל אפילו לא ידעת).

צטט: rutpal1 2012-08-27 22:49:05

לדעתי, מה שבאמת חשוב הוא שהדיוקן מצוין.אהבתי אותו מאד. בהזדמנות זו, הנני קוראה לך לשוב ולהגיב לדיונים. מידי פעם ישנן התפרצויות לא נעימות ולעתים גם נשיכות ארסיות. לעומת זאת לפעמים הדיונים מרתקים... בידידות רות

רות יקרה, ראשית תודה על דברייך ביחס לדיוקן.

ובאשר לעניין השני, גם על כך תודה. לו הדיונים היו מתנהלים עם אנשים מסוגך, ברור לך שהייתי נשארת שם, מגיבה ומתעניינת. היום כשקראתי את השיח בין האנשים ( והוא דווקא לא נגע אלי, ולא אני הייתי שותפה לו, הייתי רק צופה מהצד) נקעה נפשי מהרוע, מחוסר האינטליגנציה, ומכל מה שקורה שם. ראיתי זאת לא פעם, ותמיד התרחקתי ונמעתי וכמובן לא אהבתי. הפעם, חשתי שממש לא מעניין אותי להיות שם. ישנם שם אנשים שאת רואה את הרוע שלהם על פניהם המצולמת עוד בטרם קראת אפילו מה הם כותבים. ולצערי זה גם משעמם ודי חוזר על עצמו. ובכל דיון, גם אם הוא מרתק, תמיד יהיה שם איזה מר נפש שיקלקל זאת.

כמו שאמרתי, לא בגלל אנשים כמוך החלטתי להדיר את אצבעותיי מהמקלדת שם, ותודה על הפנייה שלך.

אני קורא לדיוקן העצמי "לצאת עם עצמך או לצאת מעצמך" ואסביר !
בעיקרון נערה נאה לא תצא עם נערה יפה יותר ממנה בילוים, מחשש שאת כל תוצמת לב תקבל השנייה.

ושמנה לא תצא עם רזה כך היא בולטת יותר, על  עיקרון אותו בסיס.

למרות שזה סוג של סימביוזה ,הלקוחה מהטבע והושאלה למעשה בצורת התנהגות חיצונית של בני אדם.

המציירת יוצרת חברה בדיונית בדמות דיוקן עצמי  בצורה שונה ופחות דומה, אבל עם מעט דמיון ברמיזה... אולי להבדיל ולהעצים את המציאות שהיא נמצאת בו ולתת דרור למחשבות סמויות להביע את עצמן בכלים של אומן דרך הדיוקן...

במחשבה מתפתחת...לפעמים אנו מתחפשים לדמויות  ועוטים מסיכות עוד משחר ילדותינו, ומשנים צורות  בהתאם לצרכינו, למרות שהם אינם תשקיף הפנמי שלנו, למה?  אולי צריך את פרויד שיענה במקומנו...

הציור נותן לנו אפשריות שונות לראות כיצד אחרים מגיבים ומקבלים את השוני לדמות חריגה...  ולהקיש מזה,מה אם היינו האמת כך?

לדעתי, זאת מעין מחשבה מזוכיסטית, המלמדת עצמנו יותר להבין ....

תודה נורית.

גימל יקרה, ובעקבות דברייך נולדה מהר רשימה קצרה מאד וחדשה שמופיעה ב'פתקים' שלי בדף האוהדים שלי בפייסבוק שנקרא 'דיוקן בדיוק כאן' - והנה הקישור לרשימה ' היא שאלה אותי - למה את מעוותת את הפנים שלך"?

צטט: ג.ע. 2 2012-08-27 07:40:54

נורית היקרה,

אולי זה יפתיע אותך, אבל גם אני שאלתי את עצמי - מדוע את מכערת ומעוות את עצמך בדיוקנאות שלך? אני מכירה את פניייך מתמונתך ומקטעי הוידאו שלך, ויודעת שיש לך פנים יפות. אז גם אני שאלתי את עצמי - מדוע לעוות ולכער אותן?
כמובן שלמדתי במהלך הזמן שהציורים בעינייך בכלל לא אמורים לחכות את המציאות, בוודאי בוודאי ציורי דיוקנאות, כי את זה, לדברייך, המצלמה עושה טוב יותר. אם כך, שוב, אבל למה דווקא לעוות ולכער?
אני כמובן מבינה שתפקיד הציור (כמו גם תחומי אמנות אחרים) הוא לשקף את מה שמתחולל בנפש פנימה. ואז שוב עולה השאלה - נו? אז מה היא בעצם רוצה להגיד לנו על הנפש שלה? כשהיא מציגה לנו את עצמה ככה?

ומכיוון שאת משאירה לנו כאן מקום לפרשנות משלנו (כמו בכל מקום בו את מציגה את הדיוקנאות שלך), אז אני חושבת שאני יכולה לנחש לפחות חלק מהדברים.
ראשית, אני חושבת שההבלטה הזאת של כל קו וקמט בפנים, באה בעצם להוציא את מה שהנפש רוצה להבליט. שהנפש רוצה להבליט את כל הצדדים הפחות יפים ונעימים שיש בה, בתוכה, ממש כמו שהיא מסתכלת גם על העולם שמסביב. כלומר, שמתחת לכל הדברים היפים או המוצלחים, יש גם המון דברים לא כל כך יפים, המון כאב וסבל, שבאים לידי ביטוי בעיוותים ובהדגשות של כל קו וקמט בפנים, כי כמו שהקווים והקמטים שהיא כל כך מבליטה אינם כה גלויים במציאות אלא מתחבאים בין שכבות העור, כך גם הכאב והסבל שאינם נראים כלפי חוץ, קיימים בה, וחשוב לה שאנחנו נדע את זה.

היא רוצה לספר לנו שלמרות ההצלחות הרבות שלה, מבפנים, יש לה המון כאב וכעס על עצמה ועל העולם והמון ביקורת גם פנימית וגם על העולם מסביב, שהיא רוצה שנכיר בה. שנתייחס אליה רב שכבתי ולא חד ממדי - שלא נראה רק את הצלחותיה הרבות, אלא שנדע שכל אחת מהן באה לאחר דרך ארוכה של של כאב וסבל וקונפליקטים.

גימל יקרה, כתבת כאן המון דברים חשובים ומעניינים ביותר. הם מספיק ראויים בעיני בשביל שאשתמש בהם כחומר בפני עצמו לרשימה אחרת. את מעלה כאן נקודות חשובות מאד שנוגעות בכל העיסוק הזה באמנות בכלל וביצירה וחקירת דיוקן עצמי בפרט. ברשותך אשתמש ואצטט את דברייך אלה לדיון ברשימה נפרדת. ותודה על המחשבה האמיתית והעמוקה שאת מקדישה לכל הנושא הזה.

צטט: ~בועז22~ 2012-08-27 03:40:56

לפחות לטעמי, בכול יצירה יש מן היוצר, ברגע נתון.

ברור, כל יצירה היא דיוקן עצמי, ועל אחת כמה וכמה כאשר זה ציור שגם קוראים לו דיוקן עצמי.

אבל יש הבדל אם רואים בזה משהו מעצמך או רואים בזה העתק פיזי של עצמך.

אבל כאן, ברשימה זו השאלה העיקרית היא אם יש בעיסוק הזה סוג של אהבה עצמית או להיפך?

נורית היקרה,

אולי זה יפתיע אותך, אבל גם אני שאלתי את עצמי - מדוע את מכערת ומעוות את עצמך בדיוקנאות שלך? אני מכירה את פניייך מתמונתך ומקטעי הוידאו שלך, ויודעת שיש לך פנים יפות. אז גם אני שאלתי את עצמי - מדוע לעוות ולכער אותן?
כמובן שלמדתי במהלך הזמן שהציורים בעינייך בכלל לא אמורים לחכות את המציאות, בוודאי בוודאי ציורי דיוקנאות, כי את זה, לדברייך, המצלמה עושה טוב יותר. אם כך, שוב, אבל למה דווקא לעוות ולכער?
אני כמובן מבינה שתפקיד הציור (כמו גם תחומי אמנות אחרים) הוא לשקף את מה שמתחולל בנפש פנימה. ואז שוב עולה השאלה - נו? אז מה היא בעצם רוצה להגיד לנו על הנפש שלה? כשהיא מציגה לנו את עצמה ככה?

ומכיוון שאת משאירה לנו כאן מקום לפרשנות משלנו (כמו בכל מקום בו את מציגה את הדיוקנאות שלך), אז אני חושבת שאני יכולה לנחש לפחות חלק מהדברים.
ראשית, אני חושבת שההבלטה הזאת של כל קו וקמט בפנים, באה בעצם להוציא את מה שהנפש רוצה להבליט. שהנפש רוצה להבליט את כל הצדדים הפחות יפים ונעימים שיש בה, בתוכה, ממש כמו שהיא מסתכלת גם על העולם שמסביב. כלומר, שמתחת לכל הדברים היפים או המוצלחים, יש גם המון דברים לא כל כך יפים, המון כאב וסבל, שבאים לידי ביטוי בעיוותים ובהדגשות של כל קו וקמט בפנים, כי כמו שהקווים והקמטים שהיא כל כך מבליטה אינם כה גלויים במציאות אלא מתחבאים בין שכבות העור, כך גם הכאב והסבל שאינם נראים כלפי חוץ, קיימים בה, וחשוב לה שאנחנו נדע את זה.

היא רוצה לספר לנו שלמרות ההצלחות הרבות שלה, מבפנים, יש לה המון כאב וכעס על עצמה ועל העולם והמון ביקורת גם פנימית וגם על העולם מסביב, שהיא רוצה שנכיר בה. שנתייחס אליה רב שכבתי ולא חד ממדי - שלא נראה רק את הצלחותיה הרבות, אלא שנדע שכל אחת מהן באה לאחר דרך ארוכה של של כאב וסבל וקונפליקטים.