איזו שנה זו הייתה... תקופת לימודים בתור אוצ'י דשי שנגמרה, זוגיות שהתפרקה, ריבים עם אנשים אהובים ויקרים והכל בשם האיזון וההרמוניה.

אני יכולה לחשוב על דרכים אחרות בהן השנה הזו התפתחה לה אבל אני מאמינה בלב שלם שזו היתה הדרך בה הייתי צריכה ללכת.

הכרחתי את עצמי להביט פנימה, לא להתעלם, לא להדחיק ובעיקר מצאתי דרכים חדשות להתמודד עם הכאב והפחד.

השאלות התהומיות של מה יהיה? לאן כל זה הולך? איפה טעיתי? כל המחשבות שהאגו שלנו מייצר ולא נותן לנו להתקדם קדימה עם חיוך וההבנה שהכל נמצא במקומו ברגעים אלה ממש!

אז הנה אני פה מרגישה שאני חוזרת לעניינים, בעשייה... מה שגורם לי להרגשה נפלאה

חזרתי להתאמן וללמד וממש מתרגשת לקראת פתיחת שנת הלימודים כי זה אומר שגם אצלנו נפתחת שנה חדשה של שיעורי אייקידו לילדים..

אני מברכת את הרגעים האלו על המזרן יחד איתם, היצירתיות שמגיעה, התהליך הלימודי, החיבור האותנטי עם כל אחד מהם ובעיקר את החיוך הענקי שלהם אחרי שהם התגברו והצליחו בדבר שהיה להם קשה.

אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו למסע יחד איתם וכמובן ששיתוף תמיד עוזר

שנת לימודים פורייה לכל ילדי ישראל!