בין פסגות מושלגות הר אחד לחש בבשר הנשמה. הוא סימן דימום פעור מול צלקת עקומה. תראי אותך!! אמר והלך. חשופת עור נשאתי מבטי אל יערות האש, מחבקת פחדים נטולי חן וצווחה מוחרמת.
הם לא רואים אותך!! זרק . בין נרקיסי הביצה, מוגנת וחבוקה בשומרי תום וזכות חזקים, שואלת עצמי, מתי גם אני אהפוך לנרקיס? |