אביר , יודע כל ילד, הוא בעצם פרש (ואין כמו בדיקת המונח בשפות האירופאיות כדי לוודא שאכן הכוונה באביר היא באיש על גבו של הסוס – כך לדוגמה Knight, Chevalier ו-Ridder). אלא שמה שהפך סתם רוכב ל"אביר" הוא חוק מימי הביניים, שעל פיו ירושת אדמות של בעל קרקעות (אציל בשפת ימי הביניים) הולכת תמיד לבן הבכור. החוק הזה יכל להיות הגיוני אם האצילים היו מקפידים על הבאת צאצא אחד ממין זכר לאוויר העולם, אפס האצילים לא קימצו בהבאת צאצאים מה שיצר שכבה שלמה של בני אצילים ללא קרקעות.
זו בעצם הסיבה הפרוזאית להיווצרות מעמד האבירים. האצילים היו צריכים למצוא דרך "להיפטר" מחלק מצאצאיהם, ולשם כך הם סיפקו לאותם בנים סוס, שריון, כלי מלחמה, ומה שחשוב מכל - סיפורי אגדות על גבורה ואומץ לב. בהתחלה אותם אבירים שימשו כלוחמים שכירים במלחמות הפנימיות בין האצילים. הסוס, השריון ושאר אמצעי הלחימה (שרק בעלי אמצעים יכלו להרשות לעצמם) הבדילו אותם מסתם לוחמים חסרי כל יחוס. אם תרצו אפשר לתרגם את מושג האבירות של ימינו, לצעירים בעלי ב.מ.וו. אם משהו נזכר בעבריינים דה היום זה לא במקרה. האבירים של אז חיפשו לעצמם הרפתקאות קצת יותר מעניינות מאשר להיות שומרי ראש, והם החלו להתגודד בכנופיות שודדים, מטילים את חתיתם על סביבתם.
ממש במקרה באותו זמן הייתה הממלכה הביזנטית בטורקיה נתונה תחת איום מוסלמי. בצר לו פנה הקיסר הביזנטי אלכסיוס לעזרתם של הצ'ילבות הקתוליות במלחמתו במוסלמים. האפיפיור אורבנוס השני זיהה מיד את הפוטנציאל. מצד אחד סוף סוף ניתנה לגיטימציה לכנסייה הקתולית לשים ידה על ארץ הקודש, מצד שני מיזם שכזה יאדיר את הכנסייה הקתולית על העומד בראשה ברחבי אירופה ומצד שלישי זה יאפשר לתת לפוחזים הצעירים (המכונים אבירים) עיסוק וישחרר את אירופה ממוראם. זהו על רגל אחת הרקע לאחד מהפרויקטים המרכזיים של עולם האבירות – קרי מסעות הצלב.
כאן המקום לבדוק כיצד משיגים חומר גלם בסיסי למלחמה: אנשים שיהיו מוכנים להיפצע ואפילו להקריב את חייהם. הרי שליט מגלומן ככל שיהיה לא יהיה יוכל להשיג את הישגים הצבאיים שהוא שואף להכניס לרזומה ללא צבא, וצבא של לוחמים מבחירה לעולם יעלה ברמתו על צבא של לוחמים בכפייה. במקרה של האבירים היה מדובר בצעירים שהיו צמאים לתעמולה כלשהי כדי לתת מטרה לחייהם ובמיוחד לייצר ההרפתקנות שלהם. ואולי התופעה הזו אינה מוגבלת רק לימי הביניים - יכול להיות ששליטים משתמשים לא פעם בשופר התעמולה שלהם כדי להמריץ צעירים אלי קרב? יכול להיות שיש דוקטורינות שלמות שזו המטרה החינוכית שלהם?
במונחים של המזרח התיכון הצלבנים היו נטע זר, שהצליח להחזיק מעמד 200 שנה, מהם 100 שנה בערבון מוגבל. במאה השנה שאחרי התבוסה לצלאח א-דין הצליחו הצלבנים להחזיר את אחיזתם רק על חלק מהארץ, ללא הסיבה הראשונית שבשמה נוצרו מסעי הצלב –העיר ירושלים. לשם אותה הרפתקה גויסו מיטב צעירי אירופה, וכמובן הוטלו מיסים כבדים כדי לתמוך במלחמה. מצד שני מסעי הצלב נתנו לאירופה שקט תעשייתי ומנעו את המלחמות הפנימיות שכל כך אפיינו את ימי הביניים. ואולי גם זה לקח חשוב. אם אפשר היה ליצור מלחמה כלשהי במקום נידח בעולם אליה יתנקזו השאיפות של שליטים מגלומנים יחד עם הטוסטרון של גיבורים שואפי עלילות, כמה שקט תעשייתי אפשר היה לייצר לשאר האנושות. (ויכול להיות שאנחנו קיבלנו על עצמנו את התפקיד החשוב הזה, להיות המקום אליו יתנקזו שואפי המלחמות למיניהם?).
אבל המרוויחה הגדולה מכל הפרויקט השנוי במחלוקת הזה היא כמובן הכנסייה הקתולית. בזכות מסעי הצלב שודרג מעמדה פלאים, בראש ובראשונה משום שהמסעות הכתיבו את סדר היום שהכנסייה רצתה להעלות. הכנסייה גם הצליחה לאחד יריבים אירופיים תחת מטרה משותפת שהאחראית עליה היא הכנסייה. בדיעבד אפשר להבין שירושלים הייתה רק התירוץ (בטח כאשר ברוב התקופה הצלבנית ירושלים כלל לא הייתה תחת שליטה צלבנית). שהמטרה העיקרית היא לקבע את ההגמוניה של הכנסייה באירופה. נדמה לי שחדי העין יוכלו לזהות יותר ממקרה אחד שבו אינטרסים צרים (לפעמים גם אישיים) שלחו אלפי (ולפעמים גם מיליוני) בני אדם אל מותם במלחמות.
בהקשר האבירי, הצלבנות יצקה את המונח "אביר" המוכר לנו, בזכות מסדרי האבירים שקמו בארץ שפעלו על פי קודים דתיים: חמלה, ענווה, הקרבה, יראת האל, נאמנות, אומץ ואדיבות (כלפי נשים). אבירי המסדרים הרשימו כל כך את תושבי אירופה עד שהם צברו יוקרה, כסף, נכסים וכמובן מעמד פוליטי. כאן אולי ראוי להיזכר בגורלם של חלק מהמסדרים כאשר מעמדם איים של השליט המקומי. נכסי המסדרים הופקעו, חברי המסדר גורשו ובמקרים אחרים אף הוצאו להורג. נדמה שזה מקרה קיצון שמדגים את הציניות שלעיתים קיימת בשימוש במיתוס הגבורה. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני לא בטוח שהבנתי את תגובתך בהקשר.
אבל העובדה שעליה אי אפשר להתווכח היא שהערבים אכן משווים את הציונות לרעיון אבירי מסעי הצלב שיסדו מאירופה את הממלכה הצלבנית שבירתה (אם אינני טועה) היתה ירושלים.
גם הצלבנים וגם הציונות המודרנית המקורית צמחו ביבשת האירופית (ולכן הם נחשבים ל-זרים) כתוצאה ממצוקה באירופה.
כציוני אני מדבר על זכויות
הם כאנטי ציונים מדברים על השוואות היסטוריות....
זו העובדה.
ומי צודק וצי לא צודק?
ההסטוריה וחוש הנבואי שלנו - יגידו...
אם אני זוכר נכון הממלכה המאוחדת החזיקה מעמד 80 שנה - ואז הגיע הפיצול בין ישראל ליהודה. יכול להיות שלכך אתה מתכוון?
נכון. זה מה שצריל לעשות.
הויכוח הוא לגבי הסיפא שלך (או לפחות מאז רצח רבין).
נכון.עכשיו רק צריך לחכות
או לעשות משהו כדי שהערבים לא יצדקו בהשוואה שלהם.
יש לך הצעה?
איזושהי היסטוריה חוזרת. הציונות משווה את עצמה לממלכת דוד, שכידוע החזיקה מעמד קצת יותר זמן.
ברוטוס: מתחת לפני השטח קראתי שביבי וברק אבירים בני זמננו
נטוס: מפחיד, אחי, מפחיד
..