בסוף הערב בצלצול האחרון,

שכבר חשבת שיש פה הגיון,

אתה נזרק על הספה ואז מבין-

אתה לבד,אתה לבד אתה לבד.

אחרי פגישה עם חברים ואוהבים,

אתה מרגיש שהם קרובים ודואגים,

אתה מוקף באהבה של אחרים,

אבל פתאום אתה מרגיש את הלבד.

כבר לא ילד,ומאמין שיש עוד טוב,

שעוד קיים כזה מושג חבר קרוב,

אך כשאתה מביט ומבטך רטוב,

אתה לבד,אתה לבד אתה לבד.

אם אין אתה לעצמך אז אין אותך,

ומשפחה ואנשים זה רק בריחה,

בסוף כולם הרי רוצים בטובתך,

לראות אותך סובל,בודד,

ומייחל להצלחה.

אתה לבד,אתה לבד,

וזה לא משהו מיוחד,

כבר לא נשאר פה אף אחד,

היום כולם אחד אחד.