הלוואיה כַּנִּרְאֶה צָרִיךְ שִׁיר חָדָשׁ אָמַרְתִי. נִיצַבְתִי אָז מוּל שְׁנַת-נֵצַח יוֹמִי תַחַת רֶבַע תִקְרָה שֶׁבְּנִיָּיתָה הִסְתַּיְמָה זֶה עַתָה אַלְמוֹגֵי בֶּטוֹן וְרוּדִים נִשְׁזְרוּ בִלְבֵנֶיהָ, נימוסים, הליכות, אוֹרנָמֶנְטים בקונבנציה מזרחית.
צֶרֶמוֹנְיָה לא הייתה שם היה טבעי להשחית רכיבי הפלסטיק הוּסווּ בחציר וַשחת ירח אמיתי נתלה בְּווילונות כותנה שחור-טהור (כרסה בין שִׁינֵּיהָ אמרו, ואני כבת שישים)
שש כנפיים שש כנפיים לאחת רטטו שפיריות מוטציה (יעלת-חן היא הייתה אמרה דמעתם מתנוצצת, וכלבלב בלונדיני רחרח להם עקבים כמו שכלב עושה).
חינם-חייה לא יסולא בפז, לא היום, הוכרז מלמעלה. דמיינתי מישהו מְהַסֶּה שָׁה שָׁה אולי בפולנית. לא לָךְ המלאכה. שְׁנוֹר לי ואֶשְׁנוֹר לְךָ. תעבירי הלאה.
© כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 27באוגוסט 2012, באגסי, 17.26
מתקָשָׁה בימים אלה לענות על הדרישות. ומה שאיפשר לי פעם להתחזות חזר אל בין השמשות לנוד בין הניסים ששם בן בלי-בית בלעז הומלס קל-רגלים חופשי ממסעות נטול קורות מתעלס וַשָׁב ברוח הצפון רוח המזרח רוחות האגדות לדורותיהן ולא ננגע לא ננגע בְּעוּבְדוֹת תלוי בָּרקיעים כמו קוף וְהָלאה מתעופף
פה ושם טיל או מטוס מתקילים אותו אז מתכופף. חיים שלמים אפשר להעביר ככה חמקמק דרוך מְבוֹהַל-שִׁכְחָה ולא מנוּמק.
ורודה מולקולת הפחד, שקיפותה המהתלת רחבת-ידיים, חלל מדומה שהיקפו רובים ושושנים משילות סומק-כותרתן הישר לספל מעוטר דובדבן שהוא כוס התה שלי, ניצבת על מעקה המרפסת במרכז השרב בפלורנטין.
© כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, 27 באוגוסט 2012, באגסי, 18.16 |