כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    ירושלים

    7 תגובות   יום שני, 27/8/12, 21:41

    זה לא היה שבוע טוב בשביל הארמסטרונגים.
    ניל צעד את צעדו האחרון על פני האדמה, לאנס דיווש את דיוושו האחרון, ודוד הצטנן באמצע הקיץ (למען האמת שמו האמיתי של דוד ארמסטרונג הוא דוד כהן, אולם זרועותיו החסונות הקנו לו במגדל העמק את הכינוי  Arm strong).

    אבל שני דברים יותר חשובים קרו השבוע - שתי התרגשויות נפלו עלינו הגברים, ובייחוד הרווקים שבינינו - פתיחת שנת הלימודים ופתיחת עונת הכדורגל.
    בעניין שנת הלימודים ארחיב בהזדמנות אחרת, לאחר שאוועץ בעורכת הדין שלי, מכיוון שהעניין כרוך בהסתובבות ליד חטיבות ביניים וצפייה בבנות 14 בתלבושת אחידה.

    בעניין הכדורגל, ארחיב ברגעים אלו ממש.
    בערב יום שישי העמסתי את שני חברי, דוד ומשה ועלינו ירושליימה לרסס כתובות נאצה באיצטדיון טדי, לכבוד פתיחת העונה.
    הגענו לטדי בסביבות 01:00 בלילה, לקחנו את תרסיסי הצבע ונענו בלאט בחשיכה לעבר החומות.
    "תשאירו משהו" אמרתי, "שיהיה גם לכותל".

    עד לשעה 03:00 לפנות בוקר הספקנו לצבוע את טדי כולו באדום לבן, ולרסס את סמל הפועל ת"א ושמה במספר מקומות אסטרטגיים.
    אתם רואים, גם דברים כאלה אפשר לעשות באופן יצירתי וללא קללות וגסויות.
    "לכותל, חברים" פקדתי על הג'מעה.

    נשענתי על קיר הכותל הנישא, מלטף את האבנים הקרות בידיי.
    "הכותל בידינו" חשבתי בהתרגשות.
    מימיני שמעתי קולות ריסוס. ניגשתי לראות.
    משה הסתכל מרוצה ביצירתו: "מעל פסגת הר הצופים שלום לך ירושלים. ירושלים - על הזין, כל בית"ר - על הקטן", זרח באותיות של קידוש לבנה שירם האלמותי של אוהדי הפועל מן הקיר.
    כמעט השתנקתי. "מה קרה לך? האם סינדרום ירושלים תקפך?" שאלתי בפלצות, מביט סביבי כעכבר מבוהל.
    מאחורינו, במרחק של כמאה מטרים, נראה רב הכותל רץ לעברנו בזעקות "יהודים הצילו" ידיו ועיניו מופנות השמיימה.

    הסתלקנו בריצה מהירה לעבר שער האריות, בואכה גיא בן הינום.
    סתם, אין לי מושג לאן הסתלקנו, אבל בתום ריצה קלה עצרנו מתנשפים בליבה של העיר העתיקה.
    השחר החל לעלות וסביבנו פסעו בדממה עשרות חרדים ממהרים לתפילת הבוקר.

    מימין ראיתי בסטה של טליתות.
    רכשתי לנו שלוש גדולות במיוחד, התעטפנו ונענו לעבר כניסת בית הכנסת.
    "זו עזרת נשים, אידיוט" תפסתי בידו של דוד שניסה להשתחל לתור הלא נכון.
    "נו, אני באמת רוצה לעזור להן" ענה לי.
    "שהשם יעזור לך" אמרתי ומשכתי אותו משם, "גם ככה אנחנו כרגע המבוקשים מספר אחת בעיר".
    "בתנאי שנסתובב אחר כך ליד חטיבת ביניים" אמר דוד, "אני צריך את מנת הנשים האסורות שלי".

    נכנסנו לבית הכנסת והתיישבנו בספסל האחורי.
    "חברה, שמרו על פרופיל נמוך, אמרו אמן במקומות הנכונים ואל תעשו שטויות" אמרתי, נועץ בהם מבט חמור.
    "אמן" אמר דוד.
    "זה לא המקומות הנכונים" אמרתי.

    בתום התפילה זרמנו החוצה עם המקומיים.
    השקט היחסי ששרר ברחובות לפני כן פינה עצמו למהומה רבתי - כוחות מג"ב, כחולים ומאות חרדים זועמים.
    "מעניין מה קרה" אמר משה.
    "אני מעריך שהירושלמים לא העריכו כראוי את יצירת המופת שריססת על הכותל" אמרתי, "קצת שמרנים כאן".

    הסתכלתי על החברה, בג'ינס ונעלי התעמלות, טליתות ענק מכסות את ראשם.
    "הכיסוי הזה לא יחזיק מעמד הרבה זמן" חשבתי לעצמי. מסביב החלו לנעוץ בנו מבטים.
    "לעזרת נשים" פקדתי.
    דוד ניגש לאישה זקנה שעברה בסך נושאת סלים כבדים. משה עזר לזקנה אחרת לחצות את הכביש.
    "אם לא הייתי מכיר אתכם הייתי חושב שאתם אוהדי בית"ר" אמרתי בייאוש, "וגם שם, לא מן המבריקים".
    "הזקנה האחרת שמעה את סיפורנו ומוכנה לעזור" אמר משה, "תתנצל כשנינצל".
    הסתכלנו על הזקנה שעמדה בצדו השני של הכביש וסימנה לנו לבוא.
    היססתי. "למה את עוזרת לנו אחרי הדבר הנורא שעולל חברי?" שאלתי אותה מניד בראשי לעבר משה, שיהיה ברור מי אשם, במידה וניקלע ללינץ'.
    "אני אוהדת הפועל" אמרה הזקנה, "ריססתי כתובות נאצה בימק"א, טדי, מלחה, בכותל ובמנהרת הכותל כבר בימי המנדט. במו ידי גרמתי לפרעות תרפ"ט. בואו איתי".

     

    היא הובילה אותנו במהירות לדירתה - דירה צנועה מאבן ירושלמית בלב הסימטאות.
    הקירות היו מכוסים בתמונותיה בחברת שחקן או כמה שחקנים של הפועל מכל הזמנים ואפילו תמונה עם הנשיא פרס.
    "עוד לא ידעתי אז שאמא שלו ערבייה" התנצלה.
    "אבל גם אמא של ווליד, סלים ומהראן" (בדיר, טועמה ולאלא בהטעמה, לנשים שבין הקוראים) אמר משה, מצביע על תמונה של הזקנה בחברת שחקניה הערבים של הפועל.

    בינתיים פתח דוד את הטלויזיה. הסתבר שבחוץ מהומת עולם.
    "הם נראו לי חשודים, אוכלי שפנים ובועלי נידות" אמר רב הכותל. לחרדתנו הרבה הוא אף סיפק תיאור די מדויק של שלושתנו.
    משה התמרד "נכון שבעלתי נידה או שתיים בימי חיי, אבל שפנים לא אכלתי. דווקא היתה לי הזדמנות פעם, בבולגריה, אבל השתפנתי".

    הזקנה שלפה מספר סטים של בגדי חרדים מהארון.
    "ליטא?" שאלה את משה.
    "צנעא" ענה.
    תוך דקות ספורות מראנו לא היה מבייש את המחמירים שבעדת פוניביץ'.
    הזקנה פתחה פתח נסתר ברצפה.
    "תלכו ישר כמאתיים מטר ואז תפנו ימינה - הנתיב יוביל אתכם אל מחוץ לעיר העתיקה. אם אתם רוצים להגיע לבלומפילד - תמשיכו ישר".
    נפרדנו ממנה בהתרגשות "נתראה בשבת נגד באר שבע" אמר משה.
    "נראה" אמרה, "יש נגדי צו הרחקה מהמגרשים עד סוף העונה".
    השתחלנו במהירות למנהרה כשפנים, שלא לומר כאוכלי שפנים.

    בדרך לתל אביב הבטנו בשתיקה בשרידי המשוריינים המפויחים לצידי הדרך.
    "סע בזהירות" אמר משה.
    פתחתי רדיו.
    מזכ"ל האו"ם גינה כל פגיעה במקומות הקדושים בישיבת חירום מיוחדת. ביבי נתניהו הבטיח ש "ידו הארוכה של צה"ל תלכוד את המבצעים". הרמטכ"ל מכר מניות. נסראללה עיבה את קירות הבונקר.
    הזענו כחזירים, שלא לומר כאוכלי חזירים בתוך החליפות והשטריימלים.
    "כמה זמן נראה לכם שנצטרך להשאר עם הבגדים האלה?" שאל משה.
    "כדאי שתירשם לישיבה" אמרתי.
    דוד הסתכל בשעונו. "13:00 חברים", אמר, "חטיבות הביניים בדיוק יוצאים הביתה".
    "כן, שלושה חרדים שמסתובבים ליד חטיבת ביניים ונועצים מבטים בבנות 14 זה בדיוק המתכון להישאר חופשי ומאושר" אמרתי.
    "תראה מה זה, שעתיים כחרדי וכבר אתה מדיר נשים" אמר דוד.

     

    המשל ל "קטע מחורבן".

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/13 13:25:

      כל כך הרבה הספקתם,

      זה סיפק לי חומר לסיפוק מנת הצחוק שאין לה בעצם מידה

        29/8/12 17:17:
      תודה משה שלו. האם אנחנו קרובי משפחה?
        29/8/12 09:37:
      גיל כותב מדהים איך זה שכלי התקשורת עוד לא גילו אותו
        28/8/12 21:06:
      תודה רבה שקט.
        28/8/12 21:00:
      מעולה! אחד הטובים שלך
        28/8/12 15:28:
      1. לואי פוספס. 2. האם נחשפת לאבו סושי (קרדיט לך). 3. אלוהים לא הוכיח עצמו עד עתה בהתערבויות לטובתי.
        28/8/12 13:09:
      עורכת הדין שלך הרימה ידיים מזמן. כדי להתחיל לטפל בבעיות המשפטיות שלך יש צורך בכוחות גדולים בהרבה. למרבה הצער הרסת לחלוטין את הסיכוי להתערבות אלוהית לטובתך. מה עם לואי ארמסטרונג ?