טוב, לא שזה אמור לעבוד אצל כולם...

אבל במבנה האישיותי שלי מדובר בעצה שהתיישבה בול.

העצה עצמה מאוד פשוטה, אפילו די שטחית.

בכל זאת, היא השתחלה לי לתוך חדרי הקוגניציה והדליקה איזו מנורת לילה.

מדובר ממש בחלב שהיה חסר לי במקרר, בעדשות שהיו חסרות לי במשקפיים,

בייגר שהיה חסר לי בוודקה (במשפט המיותר שהייתי חייב להוסיף לפוסט הזה...).

והנה העצה כלשונה:

"אל תחמיר עם עצמך"

כמה גאוני ועם זאת פשוט,

כמה טריוויאלי ועם זאת מעורר...

הדבר האחרון שאני רוצה זה להישמע כמו במיילים הרוחניים המעצבנים,

לא דלאי ולא למה, ולא שיווק דביק של עודף חיוביוּת לחיים,

אבל תרשו לי בכל זאת לסיים את הפוסט כך:

דה-מרקרים יקרים: אל תחמירו עם עצמכם...