לובשת שמלה אדומה. בלי שתי צמות.

מפזרת שיער. נופל רך על גב חשוף. עם חברה. פאב. נכנסות פנימה. מוזיקה. אנשים. סצינה. קולטת מיד את המבט. מחייך. היא מחייכת. מתיישבות ליד הבר. הוא בקצה השני. מחייך. קורץ. היא מחייכת.

הברמן מניח שני שוטים של וודקה. איכותית. "הבחור ההוא שם מזמין אתכן...", מצביע עליו. היא מחייכת. הבחור קורץ. היא שותה בשוט אחד, על בטן ריקה.

מסמן לה מרחוק שתבחר משקה נוסף, עליו. מבקשת מוחיטו. עליו. ועל בטן ריקה. 

הוא מתקרב. כוס יין לבן ביד. מתחיל לדבר. בעיקר על כסף. חו"ל. בילויים. חיים טובים. בחורות. כסף. הרבה כסף. היא נגעלת. מפלרטט. זורמת. נגעלת. זורמת. מניח יד. זורמת. ממשיך. זורמת. איכס.

- "מעשנת?"

- "לא". מחייכת.

- "שקרנית. יש לך שפתיים של מעשנת."

- "אבל אני לא מעשנת. לא אוהבת סיגריות." עדיין מחייכת, אבל פחות.

- "שקרנית. לא מאמין לך. את לובשת שמלה אדומה. את בטוח מעשנת."

כבר לא מחייכת. אידיוט. מה היא עושה פה בכלל??

- "ואתה?... מעשן?"

- "אה, לא, מה פתאום! אבל ג'וינטים, ברור, במסיבות."

- "אה... ברור..." 

הוא מזמין לה כוס יין לבן. משובח. מתנצלת שלא תוכל לסיים את הכוס. אסור לה להשתכר. נוהגת. חייבת להחזיר את הרכב הביתה עד 5 בבוקר. ההורים טסים לחו"ל. הוא מתעקש שתשתה קצת. היא נעתרת. על בטן ריקה. בעצם מלאה... בוויסקי ומוחיטו. הופה. מתחיל להשפיע. אוי לא. העולם מסתחרר סביבה. או שהיא זו המסוחררת?? מבולבלת. שיכורה. איפה החברה??

"ברמן! מים!! אסור לי להשתכר. לא, לא היום... אמאבא... טסים... מים!"

החברה מגיעה, תומכת בה עד השירותים. לא יציבה. "את לא עוזבת אותי פה איתו לבד, את שומעת??" חייבת להגיע הביתה. אין מצב לעלות על ההגה. לחץ. אלכוהול. כועסת. הבחור מחייך. עדיין. קורץ. סצינה. איכס. אלכוהול. שיכורה. אוף! לא, לא היום. אף פעם לא משתכרת. למה היום?? 

החברה רוצה הביתה. החבר שלו מקפיץ אותה...

בלית ברירה נשארת איתו. מלווה אותה לרכב. שדרות רוטשילד. 20 דקות של הליכה ממוסטלת. מחבק. מתנתקת. מחבק. עזוב אותי! מפספסת את הרכב. עושים אחורה פנה, מגיעים לרכב. מבין אדי האלכוהול. הוא מנסה. איכס. לא רוצה. לך כבר! יש טיסה. חייבת להתפכח. לא מוותר. לך כבר! הסיטואציה הזו... זו לא היא. אוף. מים. להתפכח. נותנת את המספר שלה. מתחרטת מיד. הוא הולך, אך מתקשר 5 פעמים כדי לקבוע למחר. למרות האלכוהול, מספיק מפוכחת כדי לסרב. למה נתנה את המספר? מתחרטת.  

מחפשת מים. אנשים טובים במקס-ברנר, מול החניה. כמעט 4 בבוקר. כבר סגרו. אבל מחכים איתה. נותנים לה מים ושוקולד. מחכים. עד שתתאפס. מישהי שם מחליפה איתה טלפונים, משביעה אותה שתסמס לה כשתגיע הביתה. היא מבטיחה. מרגישה יותר טוב. עולה על ההגה.  

מספיקה להגיע הביתה. בזמן. קצת לפני 5. מסמסת שהגיעה. ילדה טובה...

הולכת לשירותים. מסתכלת במראה. לא מכירה את עצמה.

הולכת לחדר. בוכה את נשמתה. השיער עדיין רך, על גב חשוף. 

פושטת שמלה אדומה. בלי שתי צמות.