0
אהובי אייך, אין האוויר מתנשף בלעדייך.
זוכר... היו רגעים מרפרפים עמך, צעדים קטנים שצעדנו למרחקים עם גלי הים הגועשים, אף זעפם לא ישטוף אותך מהרהורי לבי, ורוח אמתנה לא תרחיקך. גם אם חול הים יכסה עיני, לא תמוש בובתך. אהובי... אש הימים המשתאים בלעדיך, כעלטת לילותיי הדוממים. ימים טועים הובילוני אבודה בדרך ללא מוצא. עורגת לצליל קולך, לאהבה - מעם אשמה, ואובדן. הבט איך הקירות זעקו הווית קיומך, עלטת לכתך, ואתה מאורי, בערת קרבי נאטם. חוסם, ונחסם.
דאז... חלפו להן ימים, בהן העשן לא התפזר, נם עמי סמיך ואפל. מזכירני כאב. הכיסופים אליך כיסוני שמיכת געגועים שקופים, מכושפים.
ימה לא תכבה תשוקת הרגעים, ערגת חיבוקיך נוצר גופי, לא יתפרדו ידיי הלופתות ידיך, עד תום הימים –
|