ריימונדה טוויל היא משוררת פלסטינית ואמה של סוהא ערפאת. כמשוררת היא ידועה בעיקר, ואולי רק, מהשיר שבו כתבה שהיא רוצה לאכול את כבדו של חייל ישראלי. טוב, טעם זה עניין אישי והעם כבר קבע נחרצות, לפני דורות, את המכתם - " על טעם ועל ריח אין להתווכח". אני אישית הייתי מעדיף למשל כבד של אווז שלא פטמו בכוח - מעדן עדין ונפלא שמחירו היום מאפשר לזללנים כמוני, שלא נמנים על האלפיון העליון, להרשות אותו לעצמם לא לעתים קרובות כל כך. ריימונדה לא הצליחה להגשים את שאיפתה הקולינרית המוזרה ונקווה שלעולם גם לא תצליח.

לעומת זאת ריימונדה הצליחה לחתן את בתה סוהא לסמל הלאומי של הפלסטינים ייאסר ערפאת. ומסתבר גם שייאסר הצליח, בהיותו הסמל הלאומי של עמו, לדחוס בחשבונו הפרטי מיליונים רבים מספור, שלמען האמת אף אחד לא יודע אפילו להעריך בקירוב כמה. אבל מה שידוע הוא, שסוהא אשתו לא נתנה לאיש להתקרב אליו ימים רבים, בעת שגסס בבית חולים צבאי בצרפת שם היא בחרה, בחוש ראיית הנולד שלה, לאשפזו. כשערפאת מת היא שמה את ידיה העדינות והמטופחות על הונו השדוד של העם הפלסטיני שערפאת הציני החזיק בחשבונו הפרטי אי-שם, מקום שהיה ידוע כנראה רק לגברת סוהא. היא הצליחה, מיד לאחר הלוויה הממלכתית של הסמל הלאומי, להוריד מעל גבה את כל הפלסטינים שניסו לתבוע ממנה את הכסף הלאומי של הפלסטינים, ללא הצלחה כמובן. סוהא חיה כעת עם בתה בפריז, חיים מתוקים של בעלת הון אירופאית. 

אבל מה שמעניין כעת את ישראל הוא מדוע היא פתחה בתרגיל הנבזי הזה של החשדמ ישראל בגרימת מותו של ערפאת. האם פלסטיני כלשהו הצליח להגיע אל עובדות מוכחות ללא צל של ספק ביחס לגודל ההון ששדד ערפאת מעמו ולדרך שבה הצליחה סוהא לשים את היד עליו? אולי זו הסיבה שהחליטה כעת להפיץ חשדות שישראל היא שגרמה למותו, כדי להסיח את דעתם של מחפשי הממון שערפאת גנב מעמו?