כותרות TheMarker >
    ';

    מ-קלקלה ל-כלכלה: עולם גלובלי-אינטגרלי דורש כלכלה חדשה

    מי ומה צריכים להשתנות בשיטה הכלכלית-חברתית, כדי שנתוני המאקרו הטובים של המשק, יורגשו בכל בית בישראל?
    איך יוצרים שיטה כלכלית שתשרת אותנו, במקום שאנו נשרת אותה?
    מדוע ישראל הפכה לאחת המדינות היקרות בעולם?ואיך הגענו לצמרת העולמית בפערים החברתיים והכלכליים?

    מהפכות לא יעזרו. להיפך - הן מסוכנות.
    גם המחאה החברתית לא תושיע אותנו.
    ערבות הדדית בינינו וסולידריות חברתית הן צו השעה
    ותתפלאו - הן גם משתלמות מבחינה כלכלית.

    0

    ביי ביי רפורמות ותקציבים חברתיים. נתראה אחרי הבחירות

    0 תגובות   יום רביעי, 29/8/12, 22:43

    איזה גזירות לא יוטלו ואיך זה קשור להקדמת הבחירות

    מן העיתונות: נתניהו מחכה לרוב- בוטלה ישיבת הממשלה הראשונה בתקציב 2013
    למרות הצהרות נתניהו ושטייניץ כי בתחילת ספטמבר תתקיים פגישה ראשונה על תקציב 2013, הפגישה נדחתה ואף לא נקבע מועד חילופי לקיומה
     

     תגובתי

    השמיים מתקדרים – למדינה חסר כסף

    חור של למעלה כ- 15 מיליארד ₪ נפער בתקציב המדינה לשנת 2013 .

    למרות נתוני הצמיחה החזקים שהמשק הישראלי ממשיך להציג, למעלה מ- 3% בחישוב שנתי, המגמה היא כבר שלילית, בעיקר בגלל המשבר העולמי והתלות של הכלכלה הישראלית בייצוא, המהווה כ- 45% מהתמ"ג. העלייה בייצוא הישראלי לשווקים המתעוררים במזרח, לא מפצה במלואה על הירידה החדה בייצוא לארה"ב ולחלק מאירופה.

     

    בינתיים, הירידה בהכנסות המדינה ממסים איננה דרמטית, אבל על רקע הירידה הצפוייה בקצב הצמיחה של המשק, מתעדכנת כלפי מטה, בהתאם, תחזית גביית המסים הנגזרת ממנה.

     

     לעומת הירידה הצפוייה בהכנסות המדינה ממסים, עומדות התחייבויות של הממשלה המגדילות את הוצאותיה, לרבות תוספות שכר למורים ולרופאים,  תוספת לתקציב הביטחון ועלות של ישום ( אומנם חלקי מאוד) של ההמלצות העיקריות של וועדת טרכטנברג.

     

     

    מכאן הצורך לפעול להגדלת הכנסות המדינה מצד אחד ולהקטנת הוצאותיה מצד שני.

     

    בגלל המשבר העולמי והשפעתו עלינו, הגדלת העוגה הכלכלית איננה על הפרק,

    ולכן מתמקדים כולם בפיתרונות על בסיס המצב הקיים כלומר:
    א. בהגדלת ההכנסות של המדינה בעיקר באמצעות העלאת מסים והעמקת הגבייה.

    ב. בקיצוץ בהוצאות המדינה ( בתקציב).

     

     כל ההחלטות הקשות שבדרך, אינן מתקבלות בוואקום, אלא על בסיס מצב כלכלי-חברתי קיים ובהתאם לאידיאולוגיה כלכלית שב-10 שנים האחרונות שולטת כאן, ללא עוררין: ניאו-ליברליזם.

     

    מהם היתרונות והחסרונות של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית

    הדיון הזה אינו תיאורטי, כי רק על בסיסו נוכל להבין מדוע הממשלה עסוקה עכשיו בתכנון גזירות כלכליות מסוג מאוד מסויים ולא מסוג אחר ומהם היתרונות והחסרונות של גישה זו.

    לשיטתה, כוונתה של הממשלה טובה ויש מאחוריה גם הגיון כלכלי.

     

    אין לזלזל בהישגים של המודל הניאו-ליברלי

    אסור לזלזל בהישגים של הכלכלה הישראלית בזכות אותו מודל ניאו-ליברלי, התומך בהקטנת מעורבותה של הממשלה בכוחות השוק, וביצירת תנאים אופטימיליים לצמיחת המיגזר העסקי, הקונצרנים הגדולים והטייקונים, באמצעות תמריצים, הטבות מס, הפרטה, הסרת מגבלות רגולטוריות ומשיכת הון זר לארץ.


    המודל מניח כי פירות הצמיחה והשגשוג של הקצה העליון של הפרמידה, יחלחלו למטה, עד לאחרון הפועלים, באמצעות שרשרת הייצור ( המזון) הטבעית ובאמצעות העשרת קופת המדינה בהכנסות גבוהות יותר ממסים, ישירים ועקיפים כאחד.


     בהתאם, רשם המשק הישראלי הישגים ברורים בעשור האחרון:

    1.-הגירעון הנמוך יחסית, יחס חוב-תוצר הלך ופחת בשנים האחרונות.

    2.-צמיחה מרשימה, בכל קנה מידה.

    3.-אבטלה נמוכה ובחלק מהשנים אף אבטלה חיכוכית, שמשמעותה - תעסוקה מלאה.
     4.-בזכות הצמיחה והעלאת דירוג האשראי הבינלאומי של ישראל – שאינם הישגים שיש לזלזל בהם, הגיעו גם השקעות זרות לארץ, בנדל"ן, בני"ע ובתעשיית ההיי-טק.

     

    כל אלה, סייעו לנו לצלוח בקלות יחסית את המשבר העולמי ב- 2008, ואין ספק שגם כיום – בשיאו של הגרסה הנוכחית והאימתנית של אותו משבר – מצבה הטוב
    יחסי ( והזמני!)  של ישראל, מקורו בפירות של אותו מודל.

     

    אבל איזה מחיר שילמה החברה הישראלית, על האידיאולוגיה הניאו-ליברלית הזו?

    לצד הישגיו, החברה הישראלית שילמה והיא עדיין משלמת מחיר יקר מאוד כתוצאה מהניאוליברליזם שמשל כאן 

    ב-10 שנים האחרונות. כישלון המודל נבע מהתעלמות מהטבע האנושי, מתאוות הבצע ומאינדיבידואליזם שהפך מקיצוני יותר ויותר. כתבתי על זה כאן: 

    המודל הניאו-ליברלי עשה שמות בחברה הישראלית ובו בעת הוא הטבעי ביותר עבורנו

    1. -העושר והשגשוג לא "חילחלו" למטה במצופה.
      במקום זאת, העשירון העליון התנתק מכל
      השאר ואפילו בתוכו – התרחק המאיון העליון למציאות מדומה ונוחה משלו, חי לו בבועה פרטית אקסקלוסיבית, בחסות השיטה הכלכלית שאיפשרה זאת וקשרי הון-שלטון.

    2. -תפקידה של ישראל כמדינת רווחה מודרנית הלך והצטמצם, פרי של מדיניות מכוונת. כתמונת ראי, גדלו הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל, למימדים מפחידים.
      ''
    3. -שיעור העוני עלה בעקביות.

    4. -בנוסף,  משפחות רבות בישראל, שאינן מקוטלגות כעניות,  מתמודדות עם
      "חוסר ביטחון תזונתי". 
      מדובר בצמד מילים סטריליות, "ביטחון תזונתי", שמאחוריהן מסתתרת המציאות הקשה של הורים המתקשים להירדם בלילה, מחשש שלא יוכלו להאכיל את ילדיהם למחרת, או בסוף השבוע, או בעת החגים הבאים עלינו לטובה.


    5. -שיעור ההוצאה הציבורית של המדינה על שירותים לאזרחיה (בריאות, חינוך, רווחה וכדומה)  נמצא בירידה והוא מהנמוכים מבין מדינות ה- OECD .
       
      ''
    6. -המעמד הבינוני חי חיים של "עבדות מודרנית", רודף אחרי הזנב של עצמו, רק כדי לגמור את החודש ולא להתדרדר אחורה בסולם הסוציו-אקונומי.
      ''
    7. -יוקר המחייה בישראל הוא מהגבוהים בעולם.
      זה מתבטא במחיר הדירות, המזון, הטואלטיקה, הביגוד, הרכבים, התקשורת ועוד רשימה ארוכה מאוד של מוצרים ושירותים. כולם עלו. השכר הריאלי לא.
       
      ''

      ''
    8. -רצינו שוק חופשי וקיבלנו דרוויניזם כלכלי אכזרי וחסר רסן. 
      החזקים הלכו והתעשרו ובגדול. כל השאר – הלכו אחורה, או מקריבים קורבנות אישיים ומשפחתיים עצומים, רק כדי איכשהו להסתדר.

    9. -נוצר קיטוב גם בקרב ציבור העובדים. אם אתה שייך או מקורב לוועד עובדים חזק – אתה מסודר. הסכמי שכר נדיבים, רכב וטלפון על חשבון העבודה, קרן השתלמות שהרווחים עליה פטורים ממס ( 80% מעלות הפטור ממס על קרנות השתלמות, בהיקף של 1.5 מליארד ₪ בשנה, מנוצל על ידי שני העשירונים העליונים),  הטבות בקניות קולקטיביות ובביטוחים וכך הלאה. 

      דוגמאות: חברת חשמל, צה"ל ומשרד הביטחון,  בנקים, חלק ניכר מעובדי המיגזר הציבורי הבלתי יעיל, הרכבת ועוד.

      להבדיל, העובדים הבלתי מאוגדים, העובדים בעסקים הקטנים והבינוניים, עובדי הקבלן וכל השאר – פשוט הלכו ונשחקו.

     

    אז נעשה סיכום ביניים:

    1. -מצבה הכלכלי של ישראל טוב יחסית, בטח ביחס לארה"ב ולאירופה. הגירעון נמוך, האבטלה אינה גבוהה והמשק עדיין צומח.  כל שר אוצר במערב יכול לקנא בהתונים האלה.
    2. -המשבר מורגש אצלנו בעיקר ביוקר המחייה ( זה לא אותו דבר כמו האינפלצייה), בפערים כלכליים מהגבוהים בעולם המערבי ובתלות הגבוהה שלנו בחו"ל.
       
    3. -מילה טובה על הממשלה? צריך להבין שהממשלה איננה עיוורת לתוצאות השליליות של יישום המודל הניאו-ליברלי בישראל.
      היא פשוט מאמינה שהעזרה הכי גדולה שהיא יכולה לתת לנו, לכולנו, היא דביקות במודל הזה, גם בשנות שיגשוג וגם בעיתות משבר. 

      לשיטתה, עליה ליצור תנאים אופטימיליים לצמיחת המיגזר העסקי, הקונצרנים הגדולים והטייקונים, באמצעות תמריצים, הטבות מס, הפרטה, הסרת מגבלות רגולטוריות ומשיכת הון זר לארץ. 

      שיגשוג שלהם מייצר משרות חדשות, מייצר גידול בתוצר ובהכנסות המדינה ממסים, תומך בשוק הון חיובי ומעלה את רמת החיים בארץ.

     

    מורה נבוכים לבחירה הסלקטיבית של הגזירות הכלכליות

    עכשיו, אפשר להבין מדוע הבחירה התמוהה לכאורה של הממשלה, בהשקעת 1 ₪ מהתקציב על הטבת מס למגזר העסקי ולא בקיצבאת הזיקנה,  או ההחלטה שלא להעלות להנהיג כאן "מס עשירים" אמיתי, אלא להעלות את המע"מ.

     

    עוד דוגמה כואבת מהתקופה האחרונה – הנחה של כ- 70% במס החברות לחברות עשירות שיש להם רווחים כלואים. מדובר על הטבה של עשרות מיליארדי ₪, מקופת המדינה לחברות "נזקקות" כמו צ'ק פוינט, טבע, אינטל ואמדוקס.

    מתיי בפעם האחרונה ניסיתם אתם לדרוש ולקבל הנחה מס הכנסה ועוד של 70% ?


    ''

     

    מה פתאום פופוליזם? להיפך

    הבחירה הסלקטיבית של גזירות כלכליות הפוגעות בעיקר בשכבות החלשות ובמעמד הביניים וההימנעות מפגיעה בצמרת של המגזר העסקי ובבעלי ההון, מטרתה, בראייתה של הממשלה, לעזור למשק לצלוח את המשבר ולשמר את יכולת ההתאוששות המהירה שלו, לייצר משרות ולחזור לתוואי של צמיחה מהירה, ממנה אמורים כולם להרוויח.

     

    אי אפשר להגיד שזה נובע מפופוליזם של הממשלה, בדיוק להיפך.
    אם הייתה רוצה להיות פופלרית, היתה מטילה מס רכוש, מס עשירים, מס על ירושות גדולות במיוחד וכדומה ונמנעת מגזירות הפוגעות בכיס של כל אחד מאיתנו.

     

    אבל כאמור, אנו עומדים עכשיו בפני קיצוץ כואב נוסף בתקציב המדינה וגזירות כלכליות נוספות.


    זוכרים למה?
    משרד האוצר הצהיר כי בכוונתו להפחית את תחזית הצמיחהבמשק לשנים 2012

    ו- 2013  מ- 3.2% ל- 2.9% ב- 2012 ומ- 3.7% ל- 3.3% ב- 2013.


    מדובר בחדשות רעות מאוד עבורנו, כל אחד מאיתנו ירגיש את זה היטב בכיס.

     

    מדוע? כיון שהתקציב מבוסס על הכנסות צפויות ממסים, הניגזרות משיעור הצמיחה במשק. הפחתת תחזית הצמיחה, מגדילה בהתאם את "הבור" שנפער בתקציב המדינה.


    תשכחו מקיצוץ נוסף של 14 מיליארד ₪ ב- תקציב 2013 . תתכוננו להרבה יותר מזה, או לחילופין, לגזירות חדשות ולמסים גבוהים יותר.

    מה שהיה עד כה, כואב ככל שהוא, זה רק ההקדמה.

     

    אז בהתאם לאידיאולוגיה הכלכלית השלטת, בואו ננחש יחד, איזה גזירות לא יוטלו כאן ואיזה כן:

     

     הגזירות שכן יוטלו:

    - פגיעה בקיצבאות הילדים.
    - קיצוץ בקיצבאות הביטוח הלאומי לנכים ולנזקקים.
    - העלאת מסים נוספת.
    - קיצוץ רוחבי וכואב נוסף בתקציבי משרדי הממשלה.
    -דחייה של ביישום המלצות דוח טרכטנברג ובהמלצות ועדות שהוקמו בעקבותיו בתחום עידוד התחרותיות, קשרי הון-שלטון, רפורמות במערכת הבנקאיץ ובמגזר הציבורי ועוד.

    - עצירה בפרוייקטים לאומיים ובהשקעה בתשתיות לאומיות.

    - פגיעה בדמי ההברה לציבור העובדים

    ''

     

     

    כלומר, הפעם מדובר באמת בגזירות הפוגעות "בבשר החי". לא בבירה, אלא בלחם. לא בסיגרייה, אלא במחיר התרופות.


    כאמור, אם ההכבדה התקציבית והגזירות היו "מתפזרות"  על כולנו, מתוך מטרה להקטין את הפערים הכלכליים בינינו – ניחא, צרת רבים – חצי נחמה.

     

    אבל מאחורי הגזירות עומדת אותה אידיאולוגיה ניאו-ליברלית, המטיבה עם המגזר העסקי, עם העשירונים העליונים ובמיוחד עם המאיון העליון והחברות הגדולות והעשירות במשק,  מתוך הנחה שהם מנועי הצמיחה של המשק ושהיא "תחלחל" לכיסם של כל האזרחים.

     

    בהתאם, כבר ניתן לנחש איזה גזירות לא יוטלו גם הפעם ומדוע:

      1.-לא יגעו בפטורים ממס לחברות ייצוא, להיפך.

     רק לאחרונה החליטה המדינה לוותר על רוחים כלואים של כ- 30 מיליארד ₪, כדי

    לגבות 3 מיליארד ₪ מסים במיידי.

      זאת התספורת הכי גדולה שעשו לציבור ועשתה אותה הממשלה, לא הטייקונים. 

    יש שיגידו שעדיפה ציפור ביד מאשר 2 על העץ, אבל ההחלטה האומללה הזו משולה יותר לחצי ציפור ביד במקום להקה שלמה על העץ.

    שימו לב, אותן חברות גדולות ועשירות, כמו טבע, צ'ק פוינט, אמדוקס ואחרות, הן הזוכות למרבית התמריצים של הממשלה למגזר העסקי. כל השאר – נהנים מפירורים בלבד. לייתר דיוק, העשירון העליון של החברות בארץ, 52 במספר, זוכות לכ- 93% מהטבות המס המוקצות למגזר העסקי כולו

    ''

     

     

     

     

    2.-לא ינהיגו מס ירושות על ירושות גדולות במיוחד, כנהוג בעולם.


    ''


    בהתאם, תקציב המדינה לא יהנה מההכנסות הבאות ( הערכה):


    ''

     

    ''

     


    3.-לא יעלו מס חברות בצורה דיפרינציאלית, למרות ששיעור המס האפקטבי שמשלם המיגזר העסקי בישראל הוא מהנמוכים במערב, פחות מ- 10% .


    4.- לא ינהיגו "מס עשירים" משמעותי,למאיון העליון ולא מסים על דירות יוקרה, רכבי יוקרה, שעוני יוקרה וסמלי סטטוס נוספים.

     

    5.-לא יילחמו בתיכנוני מס אגרסיביים וחוקיים: בכלכלה השחורה, שהיקפה כ- 23% מכלכלת ישראל, יטפלו באמצעות העמקת גבייה, הגברת הפיקוח והחמרה של עונשים. חשוב, אין ספק.
    אבל במקביל, לא יגעו בתכנוני המס האגרסיביים, החוקיים לחלוטין, שהמאיון העליון והקונצרנים העשירים עושים, כדי להקטין את חבות המס שלהם למדינה.
    מדובר על אותם גורמים המקבלים מהמדינה את מרבית הפטורים והתמריצים – למקרה ששכחתם.

     

     

    6. לא יחזירו את מס רכוש, שעדיין פופלרי מאוד ברחבי העולם, לפיו בעלי אדמות משלמים מס שנתי, כל עוד אינם בונים עליהם.


    7.- לא יגעו, בצורה דיפרנצילית,  גם בפטור ממס על קרנות ההשתלמות, ש- 80% ממנו, בהיקף של 1.5 מיליארד ₪ בשנה, מנוצל על ידי 2 העשירונים העליונים במשק.


    ''

     

     

    ''

     

     

    מה מצבנו בינתיים:  כמו של זה שנפל מחלון מקומה 67 וכששואלים אותו, בנפילתו, בקומה ה- 34 מה מצבו, הוא אומר: "בינתיים בסדר גמור" .

    ברור לנו שזמנים קשים לפנינו ושהגזירות הנוספות יכאבו מאוד בכיס של כל אחד מאיתנו.

    אבל בגלל הפערים הכלכליים האדישים שנפערו, גזירות כלליות ולא דיפרנציאליות, מגדילות את הפערים ופוגעות במיוחד בשכבות החלשות ובמעמד הביניים המתכווץ.

     

    ניחא, אבל האם זה יעזור?

    גם כאן, האמת המרה צריכה להאמר. לא, זה לא יעזור.

    כתבתי על זה כאן: לא צנע וגם לא תמריצים יעזרו. ערבות הדדית - כן.

     

    מה יעשה ביבי?

    ראש הממשלה לא מסוגל לפוך את עורו מניאו-ליברל לסוציאל דמוקרט.

    צריך לכבד אותו על האינטגריטי ועל הנחישות שלו, לשיטתו שלו. הוא יילך איתה עד הסוף.

     

    ראש הממשלה יודע, מרגיש בעצמות הפוליטיות המנוסות שלו, שאם הוא יביא לעם, תקציב עם גזירות כה כבדות ומסוג מאוד מאוד מסויים, כפי שהדגמתי לעיל, אין סיכוי שהוא ייבחר מחדש.

    לכן, עדיף לו שלא להעביר את התקציב ולגרום, בהתאם לחוק, לפיזור הכנסת בסוף השנה ולבחירות חדשות.

     

    מה יקרה בינתיים למשק? הוא יתנהל על ידי ממשלת מעבר, שלא יכולה לטרוף מחדש את הקלפים ובאמצעות תקציב חודשי של 1/12 מתקציב שנת 2012. 

     

    ביי ביי לכל הרפורמות, הסכמי השכר של הרופאים והמורים, המלצות וועדת טרכטנברג ואפילו התוספת המסורתית והקבועה לתקציב הביטחון.

    זה לא אני, הייתי רוצה לתת לכם, לכולכם, אבל ידיי כבולות על פי החוק. פשוט – אין כסף.

    נתראה אחרי הבחירות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ישראלזיו
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין