0
האופציה הראשונה. צר לי אבל האופציה הראשונה הייתה לצייר. ערב פנוי כנגזרת של תוכניות טלוויזיה מאוד משעממות (ובשבילי זה אומר לא רדודות מספיק), בן זוג ביוגה ואיתו האוטו. ככה בבית לבד. והדבר הראשון שרציתי לעשות אחרי שסיימתי חלק מהסידורים הטורדניים של הבית כמו קיפול הכביסה שהתייבשה כבר לפני יומיים (למעשה זה הדבר היחיד שהצלחתי להביא את עצמי לעשות) זה לצייר. נו, צבעי אקריליק בד לבן... ציפורניים מלוכלכות סווטשרט נוסף לסל הכביסה הגדוש וסיפוק כתוצאה של פורקן ומימוש גחמה רגעית. ואח"כ זה די ברור שהייתי חוזרת לחדר ומסתכלת על הבד שוב ושוב, הופכת, מחזירה, וגם מראה לבן זוגי הספורטיבי ומחפשת סימנים בפניו שיעידו שאולי עוד נשאר בי טיפה של כשרון. כנראה שגם הייתי מאיימת במסגור ובתקיעת מסמר באחד מהקירות שצבענו במו ידינו ימים כלילות, ככה בשביל לנסות לראות מה הוא באמת חושב. אבל הוא עקבי כתוצאה מאימון של שנים. הוא יודע שאיתי אי אפשר אלא להיות עקבי, אחרת הוא יפול בפח, כפי שהוא טוען, שאני טומנת לו יום ביומו. חיפשתי בכל הארונות, וברוך השם יש הרבה, אך הארגז עם צבעי האקריליק הנטושים שלי אינו בבית. הוא כנראה אחד מהארגזים שנותרו בחדרי בבית הוריי, הארגזים שאימי מחכה ומצפה ליום בו אחבור אליהם ואפנה לה עוד מקום אחסון. טוב, צודקת. עכשיו הארגז מאוד חסר לי ולה חסר מקום האחסון. זה פאזל שאפשר להשלים אבל לא בשעה כזאת מאוחרת. אין מצב. אז אין לי את האופציה כרגע לצייר אבל אני חייבת לעשות משהו! לא כל יום מודיעים לך שהולכים לעשות שינויים דרמטיים למדי בחברה בה את עובדת... זאת שרק עכשיו התחלת לעבוד בה. געגועים לאחות קטנה שבאוסטרליה. בעיות אינסטלציה קשות שעלו לנו כ- 8000 ₪ מקרה מצער ומביך שטרם הגיע לסיומו המלבב. תאונה קטנה (אוטובוס נכנס לי באוטו!!!). סבא. אמא ואבא. חלומות מדכאים (כנראה זה קשור לסדרות המפחידות שאני רואה בלילה. אולי) ומבחנים- יש חיים אחרי התואר הראשון והם התואר השני. ובתוך כל זה בשורה משמחת- חתונה בפתח. אז צריך לקבוע עם תקליטנים, צלמים, רבי, מעצבים, מאפרים וספרים, טעימות ועוד... אבל זה "צרות של עשירים". אני בכלל רוצה ללמוד עיצוב תפאורה. נדמה לי. אז לא נראה לי שאני אשב ולא אעשה כלום כי אין לי אקרליק או אפילו גועש. גם פנדה, עיפרון רישום, פחם וצבעי מים אין לי. אני צריכה לעשות סדר בכל המחשבות. אני גם יודעת שאוכל זה לא פתרון... למרות שהייתה איזו שעה הערב שזה די עזר. וכך הגעתי לאופציה השנייה. האופציה השנייה. כאן נכנס האלמנט של הצער, כי סך הכול מה שאני עושה כרגע, כלומר מקלידה במחשב, לא הייתה בעדיפות הראשונה ואני מצרה על כך. זה גם פרדוקס וגם אני יורקת לבאר ממנה אני השותה. ובסוף אני אוכל את הדייסה שבישלתי לעצמי ומרוב דובים לא רואים את היער. הרבה זמן עבר מאז שכתבתי בפעם האחרונה וגם הרבה השתנה. הגשתי את עבודת הסמינריון של התואר הראשון (באיחור של שנה ובמינוס בבנק!!!), החלפתי עבודה לעבודה מספקת יותר עם אנשים טובים (שפוטרו היום!!!) , עברתי לגור עם חבר שלי, שלהפתעתי הרבה הציע לי נישואים. אני פשוט חשבתי שזה יקרה רק עוד שנתיים שלוש. כשהוא אמר לי פעמים רבות "אני לפני גיל שלושים לא התחתן" ו"רק שאני אהיה מוכן לעשות ילדים אני אתחתן", פשוט האמנתי לו. לא עקבי אבל רומנטי. עד כאן להיום.
|