בזמן שהחיים על האדמה היו מלאים, איש לא שָׂם לב במיוחד לאנשים חשובים, וכן לא ייחדו את האיש המוכשר. שליטים היו פשוט הענפים הגבוהים ביותר שעל העץ, והאנשים היו כמו איילות ביער. הם היו ישרים וטובים, מבלי לדעת שהם \"ממלאים את חובתם\". הם אהבו אלה את אלה, ולא ידעו שזאת \"אהבה לרעך\". הם לא הוֹנוּ איש, אך לא ידעו שהם \"אנשים שניתן לסמוך עליהם\". הם היו אמינים, ולא ידעו שזאת \"הגינות\". הם חיו יחד בחופשיות, נותנים ולוקחים, ולא ידעו שהם \"נדיבים\".

לכן מעשיהם לא נרשמו. הם לא עשו היסטוריה.

(מתוך ריימונד סמוּליאן, \"שתיקת הטאו: מתמטיקאי ופילוסוף מערבי מתבונן בטאו ובחיים בכלל\", הוצאת מביוס והוצאת מודן.)