כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    מיצד עטרת

    5 תגובות   יום שישי , 31/8/12, 11:11

    ''

     

     

    הנוסע מכיון משמר הירדן הישנה לכיוון גשר בנות יעקב, יראה בפיתול האחרון לפני הגשר דרך עפר ושלט המפנה ימינה לכיון הירדן ההררי.  עליה על אותה דרך עפר ונסיעה של כמה עשרות מטרים בלבד, יביאו אותנו למבצר צלבני הרוס.  זהו מבצר עטרת, שמשלב בתוכו הסטוריה ו... גאולוגיה.

    המבצר הוקם בשנת 1177 על ידי המלך הצלבני באלדוין הרביעי.  הנסיבות להקמתו של המבצר ממחישים, לדעתי, את קוצר הראיה של הצלבנים.

    באמצע המאה ה- 12 היו במרחב שלושה מרכזים איסלמים חשובים:  מוצול, שבעירק, קהיר שבמצרים ודמשק שבסוריה.  כל זמן שהם היו מפוצלים ונלחמו ביניהם, הוקל הלחץ על הממלכה הצלבנית.  

    בשנת 1164 שלח שליט חלב, נור א-דין, שני קצינים,  שירכוך וסאלח א-דין,  על מנת שישתלטו על מצרים.  כחודשיים לאחר שהשלימו את משימתם, נפטר שירכוך וסאלח א-דין הפך להיות שליט מצרים.  בשלב זה הוא "תפס עצמאות", והחל להתעלם מהוראותיו של אדונו נור א-דין.  נור א-דין תכנן לפלוש למצרים, אך נפטר לפני כן ואת מקומו תפס בנו בן ה- 12 אלמאלכ אצאלח איסמעיל.  סאלח א-דין ניצל את ההזדמנות ולמעשה כבש את דמשק וערים שונות התלויות בחלב (אם כי בשלב זה טרם השתלט על חלב עצמה).  בשלב זה הוא עוד הציג את עצמו כמי שבסך הכל משמש כעוצר מטעמו של המלך בן ה-12.  היתה זאת תחילתו של תהליך השתלטותו של סאלח א- דין על המרחב המוסלמי במזרח התיכון.  כעבור 12 שנים, בשנת 1187 כל שלושת המרכזים המוסלמים הללו יהיו תחת שליטתו, ואז הוא יכה את הממלכה הצלבנית מכת מות.  סאלח א-דין לא הסתיר את כוונותיו, ההפך, הוא עשה שימוש מזהיר בנושא הגי'האד והנוכחות הצלבנית במרחב.  הוא חזר והטעים שמבחינתו איחוד המדינות המוסלמיות תחת הנהגתו אינה מטרה אלא כלי בשירות הג'יהאד לסילוק הצלבנים מארץ ישראל בכלל ומירושלים בפרט.  באקלים המדיני הזה, בשעה שסלאח א-דין מתחיל את תהליך איחוד העולם המוסלמי החליטו מנהיגי ממלכת ירושלים הצלבנית לבצע מתקפת שוד כנגד דמשק.  יתכן והיה בכך רצון להראות לאנשי דמשק שאדונם החדש אינו מסוגל להגן עליהם, אבל בפועל לא היה להתקפה זו שום השפעה פוליטית או צבאית   ראוי לציין שהיו שהבינו את פוטנציאל הסיכון הטמון בהתפתחויות החדשות במרחב.  בשנת 1177 נחת צי מלחמה ביזנטי בחופי הממלכה הצלבנית על מנת לתקוף את מצרים, בסיס כוחו של סאלח א-דין, אבל ויכוח בין אצילי הממלכה על תנאים לשיתוף פעולה ושלל גרם לביטול ההתקפה המתוכננת.  בסופו של דבר חזר הצי הביזנטי לארצו מבלי שעשה דבר.  אציל אירופאי שבא גם הוא לארץ על מנת להשתתף בהתקפה, לא רצה לחזור בידיים ריקות, החליט לבצע שוב מסע שוד דוקא לצפון.  סאלח א-דין החליט שזוהי שעת כושר והחליט לתקוף את הממלכה הצלבנית מצד דרום.  הוא פלש לממלכה מכיון אל עריש, כאשר רוב כוחות הממלכה נמצאים בצפון.  הוא לא התעכב על כיסי התנגדות במבצרי הדרום החל את דרכו לאורך החוף עד לשפלה ומשם לכיוון ירושלים.  חיל הצפון שחזר במהירות לארץ נפל בשבי באזור רמלה, וכעת נראה שאין דבר העומד בין צבא האיסלם לבין בירת הממלכה הצלבנית.  אולם שרידי הצבא שהסתגרו במבצרי הדרום התארגנו להתקפת פתע בעורפו של הצבא הפולש, ולמרות שמספרם היה קטן בהרבה, הצליחו להביסו.  ניצחון זה, שהפך את הקערה על פיה והציל את הממלכה הצלבנית מחורבן מוחלט, גרם לאופוריה בקרב הצלבנים.  אגדות סופרו כיצד הצלב האמיתי שהובא לשדה הקרב גדל והגיע לשמים.  גאורגיוס הקדוש גויס גם הוא לצבא הצלבני וסופר כיצד סייע הקדוש ללוחמים הצלבנים.  מבחינה ריאלית, לאחר קרב זה, הבינו בממלכה הצלבנית עד כמה מצבם קשה אל מול המרחב המוסלמי ההולך ומתאחד כנגדם.  כתוצאה מהקרב הוחלט לבצר את הדרכים המובילות מדמשק אל הממלכה הצלבנית, וכך, באוקטובר 1178 הוחל בהקמת מבצר עטרת.  הקמת המבצר סתרה הסכם שביתת נשק בין סאלח א-דין לבין הממלכה הצלבנית,  שנחתם לאחר קרב גזר.  תגובתו של סאלח א-דין היתה מתונה, והוא פנה בבקשה להפסיק את עבודות הביצורים, הוא אף הציע תשלום של 100,000 דינרים תמורת הפסקת העבודות.  באלדווין הרביעי, מלך ירושלים סירב, ועבודות הביצור נמשכו.

     

    ''

    חדר במצודה

     

    באביב של שנת 1179 יצאו עדרי המוסלמים לרעות בשדות וחורשות הבניאס.  הצלבנים בצפון ראו זאת כהזדמנות לצאת שוב למסע שוד בקרב המוסלמים.  להפתעתם הפעם החזירו הפלאחים מלחמה שערה.  השטח הסלעי הקשה וחיצי הפלאחים התורכמנים עוררו מהומה במחנה הצלבני.  כאילו כדי להוסיף על צרותיהם, באותה שעה הופיעו גדודיו של סאלח א-דין על מנת להגן על נתיניו ועל השטח הנתון למרותו.  היתה זאת תבוסה קשה של הצלבנים.  המלך הצלבני ניצל בנס, אולם מפקד הצבא הצלבני נפצע פצעי מות, הובא למבצר הונין ושם מת מפצעיו.  התנגשות זאת נתנה את האות להתחלת פעולות מלחמה של המוסלמים כנגד הצלבנים.  במשך כארבעה חודשים ממאי ועד אוגוסט היו התנגשויות צבאיות בין הצלבנים למוסלמים בצפון ארץ ישראל ובלבנון.  אבדות הצלבנים היו קשות, ובמסגרת ההתנגשויות נשבה ראש המסדר הטמפלרי וכן בנו של ריימון שליט טריפולי.  וכך בחודש אוגוסט, לאחר ארבעה חודשים של מכות בלתי פוסקות כנגד הצלבנים, החליט סאלח א-דין שהגיע הזמן לפעול גם כנגד מבצר עטרת.  ב- 25.8.1179 הופיעו לוחמיו של סאלח א-דין אל מול מבצר עטרת.  על מנת למנוע אפשרות של תגבורת שתסייע למבצר, הוחלט להתקיפו באופן ישיר מבלי לצור עליו בתחילה.  בהתקפה זאת נפל קו החומות הראשון בידי המוסלמים.  כעת הוחלט לנסות ולהפיל את המגדל העיקרי של המבצר.  הוחל בחפירת מנהרה תחתיו כאשר המערה נתמכה בפיגומי עץ.  הפיגומים הוצתו, אולם להפתעת התוקפים, המנהרה לא התמוטטה והמגדל נותר עומד על תילו.  כעת נאלצו להרחיב את המנהרה, ולהציתה מחדש.  חמישה ימים לאחר תחילת המערכה על המבצר, הצליחו המוסלמים למוטט את המגדל ולפרוץ אל המבצר.  כרוניקות מוסלמיות מספרות שכאשר נפל המבצר שהו בו כאלף איש, שרובם הוצאו להורג בו במקום.  אחת הכרוניקות אף מספרת שאת גופות ההרוגים זרקו לתוך באר עמוקה שהצלבנים חפרו בתוך תחומי המצבר.  מעניין לדעת שחפירות ארכיאולוגיות שנערכו במקום מצאו גופות סוסים ואנשים, אבל את הבאר המתוארת עם מאות השלדים שבתוכה לא מצאו, אולם עדין מחפשים אותה.  על אחת הגופות  שנתגלו נמצא מטמון בין מספר עשרות מטבעות.  סביב המטמון היו שרידי מספר חוטים, סביר להניח שהוא היה בתוך תיק שנקשר לאביר חסר המזל שהוצא להורג.  הורגיו של האביר לא שמו לב, ככל הנראה, לתיק שנקשר אליו (ממש כמו פאוצ' בימינו), וכך חיכה המטמון לארכיאולוגים.

     

    ''

    שרידי מגדל עגול סמוך לפינה הדרומית מזרחית של המצודה

     

    לאחר כיבוש המצבר הרסו אותו המוסלמים.  סדרת ההתגוששויות בין הצלבנים למוסלמים נמשכה עד אביב 1180, אז נחתם הסכם שביתת נשק לשנתיים.  במשך אותם שנתיים לא הצליחה הממלכה הצלבנית לשקם את כוחה, וכעבור עוד 5 שנים, בשנת 1187 הושמד הצבא הצלבני בקרב קרני חיטין ובכך הקיץ הקץ על ממלכת ירושלים הראשונה.

    עד כאן דיברתי על הסטוריה, אבל היכן העניין הגאולוגי?  המבצר נבנה כמעין מלבן שציר האורך שלו הוא בקירוב כיוון צפון דרום.  חלקו המזרחי של המבצר נע כשני מטרים ועשרה סנטימטרים צפונה ביחס לחלקו המערבי.  כאילו כדי לבלבל אותנו, על גבי המבצר בנוי מסגד קטן.  גם מסגד זה כמו נחצה לשניים, וחלקו המזרחי נע צפונה ביחס לחלקו המערבי, אך רק בשיעור של 60 ס"מ.  מדוע?  שני המבנים הללו בנויים למעשה ממש על גבי השבר הסורי אפריקאי.  קצת קשה לנו לתפוס זאת, אבל קרום כדור הארץ הוא דק למדי.  בעוד שקוטר כדור הארץ עומד על 6000 ק"מ, עובי הקרום הוא כמה עשרות ק"מ בלבד.  במרכז כדור הארץ שוררת טמפרטורה של כ- 3,000 ק"מ, פנים כדור הארץ הוא למעשה מגמה לוהטת עם זרמי ענק.  על גבי זרמים אלה "צפים" לוחות שמהווים את התשתית לקרום כדור הארץ.  לוחות אלה זזים עקב זרמי הענק של המגמה שמתחתיהם.  השבר הסורי האפריקאי הוא למעשה הגבול בין מספר לוחות.  באזורינו מדובר בשני לוחות:  הלוח המערבי הוא לוח ארץ ישראל וסיני, והלוח המזרחי הוא לוח ערב.  שני  הלוחות נעים צפונה, אך לוח ערב נע בקצב מעט יותר מהיר, בממוצע כחצי ס"מ בשנה.  מדוע עם כך יש הפרש של מטר וחצי בין תזוזת המבצר לבין תזוזת המסגד?   יש לכך שתי סיבות:  ראשית כל המסגד צעיר יחסית למבצר.  שנית התזוזת באזור הגבול בין הלוחות אינה רציפה.  הגבול בין הלוחות  והסלעים הבנוים עליהם אינו חלק, ויש ללוחות מעין זיזים הנתפסים אחד בשני וננעלים.  בעוד שתזוזות הלוחות רציפה, הרי שבגבול נתפסים ה"זיזים" הללו ומתעוותים.  בשלב מסויים העיוות גדול מנשוא, הסלע נשבר ומשתחררת אנרגיה רבה.  אנו מכירים את האנרגיה הזאת בתור רעידת אדמה.  ככל שהתזוזה גדולה יותר, כך משתחררת אנרגיה גדולה יותר.  בשנת 1202 התחוללה באזור רעידת אדמה קשה.  בשלב זה עדין לא נבנה המסגד, וככל הנראה רעידה זאת שמתועדת בכל רחבי המזרח התיכון, גרמה לתזוזה של כמטר וחצי בין שני חלקי המבצר.  בשנת 1759 התרחשה רעידת אדמה עזה בצפון הארץ, והיא שגרמה לתזוזה של עוד 60 ס"מ.  בשלב זה המסגד כבר היה בנוי ממש על הגבול בין שני הלוחות, ולכן גם חלקו המזרחי הוסט 60 ס"מ ביחס לחלקו המערבי. 

    ''

    קיר המצודה הצפוני מצידו הפנימי.  ניתן לראות כיצד הקיר "מתקשת" (מלשון קשת) מימין לסדק.  בתמונה הראשונה שמראה מבט כללי מצפון ניתן לראות את אותו הסדק בצד ימין של התמונה.

     

     

    אין ספק שמדובר באתר יחודי המשלב עניין ארכיאולוגי וגאולוגי כאחד.  לא יפלא שהוא נחקר במקביל הן על ידי הארכיאולוג פרופסור רוני אלנבלום מהאוניברסיטה העברית בירושלים והן על ידי  שני גאולוגים – פרופ' אמוץ עגנון וד"ר שמוליק מרקו.  אגב, בסוריה יש אמת מים עתיקה שחוצה גם היא את גבולות הלוחות הטקטונים.  בין שני חלקי האמה, שגילה קרוב לאלפיים שנה, יש פער של לא פחות מ- 14 מטרים.  מעניין כמה זמן יקח עד שסוריה תהיה צפונית לישראל ושכנותינו ממזרח יהיו ירדן וערב הסעודית?

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/12/12 12:21:
      מאמר מעניין וממצא . כתוספת "קטנה" כדאי לציין כי "הרוח הרעה" שעמדה נגד ההסכם עם צלאח א-דין היה רימון משאטיון .האיש מנע מבלדווין לקבל את בקשתו של צלאח א-דין ולהפסיק את הבנייה בהבטחה כי כוחותיו האבירים הטמפלרים יעמדו בקלות מול המוסלמים "האיכרים" . בלדווין החלש ,"הסכים" וצלאח א דין שזעם הן על הפרת ההסכם והן על הסירוב ,הבטיח להרוס את המבצר ולחסל את כל אנשיו .לאחר שכבש את המקום עשה זאת בניגוד גמור למעשיו במקומות אחרים (כולל ירושלים) שבהם חס ברך כלל על המגינים שניכנעו ואיפשר את פינויים .במקרה הזה כעסו על בניית המיבצר היה כה רב עד שגורלו נחרץ מראש .
        30/9/12 15:43:

      ואיך זה שאתה לא חבר בקהילת התיירות בישראל ? מוזמן להצטרף (ולעיין בתקנון).

      חג שמח.

        27/9/12 15:54:
      אהבתי מאוד! אנסה לבקר שם בפעם הבאה שאסע באזור.
        18/9/12 17:33:

      צטט: אילן גד 2012-09-09 21:03:19

      איזה יופי של אתר,תודה. הקרב הזה מפורסם,ולא מזמן הייתה עליו תוכנית בערוץ ההיסטוריה.

       

      תודה, תמיד כיף לקבל מחמאות על הבלוג.

        9/9/12 21:03:
      איזה יופי של אתר,תודה. הקרב הזה מפורסם,ולא מזמן הייתה עליו תוכנית בערוץ ההיסטוריה.