כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות אחרונות

    YOU ARE SUCH A CLICHE

    על דברים שברומו

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    בפינה

    3 תגובות   יום שבת, 1/9/12, 09:09

    ''

    ====

    =======

    ==============

     

    מדמיינת איך אעמוד מולם ואראה להם את הסיפור שאינו נגמר

    ואסביר להם כמה זה חשוב להחזיק במילים
    כי הכלום ישתלט עלינו אם לא נאחז בהן כל עוד נפשנו בנו.
    כיצד יוכלו לרדת אל סוף דעתי
    הם עוד לא מוכנים לכל המחשבות הללו
    איך עושים את זה אחרת
    לא יודעת
    והעיניים שלו נעוצות בי
    והוא חושף את שיניו
    ומאיים לאכול אותי
    ואני מנפנפת מולו בספר
    והוא מגחך ומזיל ריר
    .
    .
    .
    הנה הוא בא
    העננים מתחשרים
    אני רואה אותם באים לכיווני
    ולא יכולה לעצרם
    ויודעת שברגע שכל המילים המודפסות יעברו למחשב
    זו תהיה תחילתו של הסוף
    כי מחשבים אפשר לכבות ואת המודפס לא ניתן לא ניתן
    אני לא רומנטיקנית אמרתי לו
    אני לא
    אני לא
    והוא בשלו, לא מגיב
    רק יושב בשקט, מחכה לרגע המתאים
    והוא יבוא הרגע הזה
    הוא כבר כאן מעבר לפינה
    ותכף הוא ישלח אותי בדיוק לשם
    לשבת ולהסתכל
    איך המחזוריות היא דרכו של יקום
    והחור השחור
    והריק
    הם מנת חלקה
    חייבים לעבור בכל התחנות
    חייבים לעבור גם שם.
    הכל כבר קרה
    הכל כבר נגמר והחל 
    שוב
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/9/12 22:04:
      יפה!!
        4/9/12 15:26:
      דניאל, את התגובות שלך אני צריכה לקרוא כמה פעמים כל פעם והריק נעלם. אמיתי.
        2/9/12 07:46:
      לכל אחד יש טיימר משלו. שמכוון בדיוק לשעה שהוא צריך להתעורר. לא צריך , אלא יכול. השעה שבה בשלו התנאים. הברירה היא תמיד אם להאבק בצלצול, להכניס את הראש מתחת לכרית, או לקום בעצלתיים. והריק יבא. והוא כאן. והוא בדיוק הלך. והוא ישוב. וכמו נוסעים ברכבת תחתית של עיר עמוסה במיוחד. כמו. שבוע מתוק ומלוח (מ-ים)