כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    החיים שבמוות - מסע מצולם באינדונזיה, רשימה ראשונה

    56 תגובות   יום שבת, 1/9/12, 11:08

    ירוק משווני עמוק ודחוס, חם. פסגת הר נוגעת בענן. משתקפת במים עליונים ותחתונים. המון אדם. הצבע הכתום על גווניו שולט, צהוב, לבן, ירוק, הרבה אדום ושוב כתום. ריח בשר נחרך ועשן.

     

    שעה אחת אחר הצהריים, חגיגות המוות של ה- Toraja  בדרום סאלוואסי באינדונזיה החלו לפני כשעה.

    כאן עם המתים  וסביבם, הטורג'ה מתעוררים לחיים.

    אין להבדיל, חגיגת המוות היא חגיגת החיים.

      

    אצלנו מבדילים, ואף על פי כן,  אנחנו  משתמשים בבטוי: תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. או "בית החיים" בעברית הוא אחד מרשימה ארוכה של שמות  לבית הקברות.

     

    למה בעצם?

     

    הרי בית הקברות אצלנו לפחות, אינו בדיוק ביתם של החיים. אמנם קוברים בו את המתים, אבל אולי לצד הפונקציה, קיומו מופנה אל החיים  ונושא אליהם  מסר, מזכיר, שעפר אנחנו ואל עפר נשוב. ואולי יש כאן משמעות מסטית אחרת.

     

    אולי.

     

     

    ב-"טָאנָה  טורָאגָ'ה"

    (Tana Toraja  אדמת הטורג'ה ) באינדונזיה, חגיגת  המוות\חיים  כמו כל חגיגה עממית אוטנטית ראויה היא דחוסה, עמוסה, צבעונית, רב-גונית, אכזרית, חושנית, אנושית ומסריחה.

     

     

    הטורג'ה, מונים כ-650,000 איש, באופן רשמי הם נוצרים. התנצרו במחצית הראשונה של המאה העשרים כדי לחמוק מהאיסלם.

    סמוך לבתים נראים צלבים, בזילקות, כנסיות קטנות , ואפילו פסלי מדונה. בפועל הם מגדירים עצמם כמקיימי  Aluk To Dolo   -  דרך האבות, שהיא נישה של  ההינדואיזם.

    הטורג'ה עובדים את אבותיהם, ומתיחסים לרוח האבות כאל כח מגן ושומר, שיש לרצותו.

     

     

    הטורג'ה  אוהבים את החיים, אבל יותר מהם הם מאוהבים במתים. אצלנו חוסכים לחתונה, אצל הטורג'ה כל החיים חוסכים להלוויה, שעשויה להמשך ולהמשך ברצף או במקוטע עד עשר שנים, עד שיהיה למשפחה הסכום שדי בו לכסות את החגיגות.

    כולם מוזמנים: המשפחה הקרובה, וזו המורחבת, כל אנשי הכפר ואם אפשר גם מהכפרים הסמוכים, ועוד אורחים זרים, גם תיירים.

    כל הבא, ברוך הבא, אבל עליו להשתתף באופן פעיל, להביא מנחה ראויה, תיאו מים בראש הרשימה. אחר כך תרנגול, אווז, ברווז, סלסלה של קוקוס, פאפיה, אננס, מנגו, קקאו, בננות ועוד אורז, בוטנים ופרחים – גם הם מקובלים כמנחה. כל אחד לפי מה שידבנו ליבו ומה שיאפשר לו  כיסו.

     

     

    הכל גלוי, חשבונאות פתוחה ונרשמת. בחגיגות המוות שלך נחזיר לך ואולי נוסיף.

    מעמדו החברתי של איש הטורג'ה נקבע על פי ערכה של המנחה שיביא להלוויה.

     

    ולמה חוגגים כך על ידי מלאכת החיים מותו של  אדם.

     

     

    כדי להקל על הנשמה את המעבר אל הנצח.

    לעזור לה להתנתק מהבשר, מהארצי, שלא תתקשה, לא תתגעגע שלא תצא לה הנשמה שלא תתחרט, שלא תרצה לשוב חזרה אל החיים עלי אדמה, שתהיה ברוכה בצאתה.

     

    מה לא עושים למענה.

     

    ''

    הטונגרונן (בית אופיני לטורג'ה) - צלב, קרני תיאו ועטורים המעידים על דרך האבות, שלפיה נקבע אורח החיים של הטורג'ה, וליד, סוכה מספר 9 מתוך ה-רנטה - איצטדיון הלוויה שנבנה במיוחד וייהרס אחרי הלוויה  

     

    בונים Rante    ,איצטדיון מיוחד של סוכות צבעוניות. כל משפחה בסוכה שלה, מקשטים את הסוכות בציורים, עבודות עץ אמנותיות, דגלים, בדים, מוטות, עלים.

    אגב, לא רק מלאכת החיים במיטבה, אלא גם אומנות עממית עשירה. מעניין שאין בשפתם של האינדונזים מלה ל"אמנות" אין אמנות באינדונזיה, מעשה האמנות שם איננו חסר תכלית או פונקציה כמו במערב. להיפך, מעשה האמנות משרת את הפולחן והוא חלק מטכסי  החיים\המתים שם.

     

    ''

    תיאו מים, אחר כך יישחט ויבותר בשרו

      

    מתגנדרים, לובשים בגדי חמודות טכסיים.

     

    ''

    התלבשו לחתונה או ללוויה, בנות ליד סוכת לוויה מספר 14

     

    שרים, מתופפים, שוחטים תיאו , מבתרים את בשרו,  בדוודים רותחים המים, מחכים לבשר המבותר.

    אחר כך יאכלו מבשרו כולם, המשפחה, כל הכפר, האורחים הממתינים.

     

     ''

    מבתרים את התיאו

     

    כלב מרחרח, תופס נתח, בולע אותו במקום.

    תרנגול מאושר בורח, זכה מן ההפקר, במקורו שייר בשר.

     

    באחת הסוכות  כאן למטה, נער לבוש בגדי חמודות כתומים וסבתו בשחורים תופרים תכריכים אדומים, לעטוף בהם ארונות קבורה  גלולים.

     

    '' 

     

    החגיגה לכבוד מתים שלושה. דוד אחד ועוד דוד וגם דודה. צְלָמים של השלושה Tau-Tau הוצבו מחופשים בכניסה לשטח הלוויה. אחר כך הנערים ישאו אותם, הו, הו, הו יצחקו, ישירו, יתופפו בתופים עגולים, יכו במצילתיים,

     

    ''

     

    צְלָמים של מתים שלושה, ראשי הגברים מעוטרים בקרני תיאו, הם לובשים חליפה, האשה בכובע קש

     

    נשים תכנה במוטות במבוק על מעין קערה, (למטה) קצב אחיד, בעל עוצמה, שתלך הנשמה  לדרכה בשמחה.

     

     ''

     

    חזיר עקוד במוטות במבוק , נישא, צווח נורא, כמו יצחק יודע את הבאות. עכשיו השליכו אותו על הקרקע, חסר אונים חדל מהצווחות,  האדמה ספוגת הדם, ודאי לא מקלה על נשימותיו האחרונות.

     

     ''

     

    הקדרה רותחת , ממתינה לבשר התיאו.

    חום, סרחון נורא, פה ושם הבזקי מצלמה, דחיפות.

    בסוכות הפזורות סביב מקום הפולחן, בני המשפחה שותים, אוכלים, משוחחים, גוערים בילדים. שאון, תכונת חיים , שאין כדוגמתה. האווירה אחרת, אבל קצת מזכירה  את הסצינות של ברויגל, אולי הרונימוס בוש, מעיין של חיים שרוחשים בחגיגות המוות האלה.

     

    טקסי הקבורה  מתחילים אחר הצהריים. הזריחה מסמלת את החיים. פולחנים הקשורים לחיים יתקיימו בשעות הבוקר, פולחני המוות, שייכים לשעות השקיעה ותמיד יתחילו אחר הצהריים.

     

    טורג'ה אמיתי, גם אם יחיה כל חייו בניכר יחזור להקבר באדמת טורג'ה, כי אחיו התאום קבור שם.

    אחיו התאום הוא השיליה שלו. עם  הלידה נקברת שיליתו של  הילוד ליד ביתו באדמת טורג'ה. בזכות אחיו התאום, הטורג'ה איננו בודד. עם מותו ירצה הטורג'ה  להתאחד עם אחיו התאום, ולהקבר לידו בטכס לוויה אוטנטי.

     

    עם מותו של אדם, רוחצים אותו ועוטפים אותו  בבדים הרבה, שכבה ועוד שכבה ועוד אחת. לפעמים מחכה כך גופת המת, שמונחת בקומה התחתונה של  TongRonan  (פירוש המלה "לשבת", הטונגרונן הוא הבית האופייני לטורג'ה, שלו אקדיש רשימה)   שיתוספו עוד מתים, וחגיגת המוות שנערכת משותפת לכמה כאלה ז"לים.

     

     ''

    ארון קבורה גלילי, מלאכת מחשבת בעץ , בד ורקמה

     

    בטקס המתואר למעלה, גופות המתים, בארונות קבורה גלולים עטופים בבדים אדומים רקומים, נשאו בתהלוכה שבראשה תיאו אלבינו מובל באפו ובאפת חמתו. המלווים רוקדים, שרים, מתופפים ומתקדמים לדיוטה עליונה – סוכה גבוהה יותר, המקרבת את המת אל עולמות עליונים. אחר כך, אפשר גם אחרי מספר ימים, תקברנה הגופות באדמה. יעברו חודשים או שנים עד שיוצאו מבורות המוות וישרפו - ושוב תהיה חגיגה.

    (על כך  ברשימה הבאה).

     

    ''

    סוס מרקד במסע הלוויה

     

    ''

    זמר מקומי ישיר

     

    ''

    מי שלא נטבחו, עטים על השיירים 

     

    ''

     נערים חוגגים, עשן וגוויה

    ''

    כאן לדיוטה העליונה, יעלו את ארונות המתים

     

    ''

    נושאים מנחות

     

    ''

    בהמתנה , מחכים לפעולה

     

    ''

    פרידה אחרונה מאהובים, בטרם חגיגה

     

    ''

    כמו עם ספר תורה, להבדיל, רוקדים עם ארונות המתים

     

    ''

    להקל על הנשמה, על סולם מבמבוק המת מועלה לדיוטה עליונה

     

    ''

    תם ולא נשלם השלב הראשון בהלווה, תהא מנוחתו של הז"ל נכונה

     

    (C ) כתבה וצלמה באבא יאגה

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/5/14 12:32:

      צטט: מרב 1956 2014-05-21 07:29:14

      אפשר לחוש שאת הוקסמת מהעניין.

      מנהגים ומה שמאחריהם אצל הזרים מעניינים ומרתקים.

      יפה לראות זוית אחרת של הסתכלות על המוות.

      זה מזכיר לי את השהידים של הפלסטינאים.

       

      המוות מרתק אותי, מאז שעמדתי על דעתי וודאי האפשרויות האין סופיות לראותו, כל עוד לא הגענו לשם

       

        21/5/14 07:29:

      אפשר לחוש שאת הוקסמת מהעניין.

      מנהגים ומה שמאחריהם אצל הזרים מעניינים ומרתקים.

      יפה לראות זוית אחרת של הסתכלות על המוות.

      זה מזכיר לי את השהידים של הפלסטינאים.

        7/9/12 14:13:

      צטט: מאיה113 2012-09-06 19:49:54

      )*יופי של מסע

      תודה, תודה

       

        6/9/12 19:49:
      )*יופי של מסע
        6/9/12 13:32:

      צטט: לחפשולאבד 2012-09-06 08:37:00

      אפשר את הטלפון של הזמר.אייקון של קריצה.(הפוסט מרתק ואינדונזיה גם)

       

      קוראת מחשבות שכמותך, גם אני התאהבתי בו, חכי , יש לי עוד כמה צלומים נפלאים שלו, איזה פנים!

       

        6/9/12 08:37:
      אפשר את הטלפון של הזמר.אייקון של קריצה.(הפוסט מרתק ואינדונזיה גם)
        5/9/12 11:05:

      צטט: אילנה סמייל 2012-09-05 09:22:02

      מרתק...חוויה...והתמונות מוסיפות...יופי!

      תודה רבה, אילנה, יום של חיוכים

       

        5/9/12 11:04:

      צטט: ארזעמירן 2012-09-05 08:25:04

      וואו

      ואווה וויוה, תודה רבה.

       

        5/9/12 09:22:
      מרתק...חוויה...והתמונות מוסיפות...יופי!
        5/9/12 08:25:
      וואו
        5/9/12 00:47:

      צטט: הלוי דוד 2012-09-05 00:26:34

      אהבתי מאוד ..מקסים והתמונות במיוחד..

      תודה לך, לילה טוב

       

        5/9/12 00:26:
      אהבתי מאוד ..מקסים והתמונות במיוחד..
        4/9/12 20:08:

      צטט: ליריתוש 2012-09-04 11:50:29

      עולם אחר לגמרי שמעניין לראותו, אך לא יודעת אם הייתי מסוגלת כמוהם לשמוח ולשיר על המוות........אבל זה מה שעושה את ההבדל ביני לבינם ואת ההסתכלות שלי עליהם כעל עולם כל כך שונה משלי, מסקרן וצבעוני. תודה שהבאת לנו את ההצצה המרתקת והססגונית הזו. :)

      תודה שהצת והגבת

       

        4/9/12 11:50:
      עולם אחר לגמרי שמעניין לראותו, אך לא יודעת אם הייתי מסוגלת כמוהם לשמוח ולשיר על המוות........אבל זה מה שעושה את ההבדל ביני לבינם ואת ההסתכלות שלי עליהם כעל עולם כל כך שונה משלי, מסקרן וצבעוני. תודה שהבאת לנו את ההצצה המרתקת והססגונית הזו. :)
        3/9/12 22:37:

      צטט: זירעונית קוסמית 2012-09-03 20:43:37

      עכשיו אני מבינה לאן נעדרת תקופה ממושכת:)) כל כך מעניין לראות את ההכנות והטקסים למתים באינדונזיה,,לרוב הצילומים מרהיבים:))מלבד סופו של התאו:)) מחכה להמשך ,,ערב טוב

      תודה רבה, דבי, שמחה שנהנית

       

      עכשיו אני מבינה לאן נעדרת תקופה ממושכת:)) כל כך מעניין לראות את ההכנות והטקסים למתים באינדונזיה,,לרוב הצילומים מרהיבים:))מלבד סופו של התאו:)) מחכה להמשך ,,ערב טוב
        3/9/12 20:36:

      צטט: הלנה היפה 2012-09-03 16:53:30

      WOW איזה פוסט!!! בעיקר אהבתי את
      "אצל הטורג'ה כל החיים חוסכים להלוויה, שעשויה להמשך ולהמשך ברצף או במקוטע עד עשר שנים, עד שיהיה למשפחה הסכום שדי בו לכסות את החגיגות."
      צודקים! חתונה זה עניין זמני לחלוטין ואילו המוות הוא סופי ומוחלט!! והצילומים שלך! הפעם באמת התעלית מעל עצמך.
      תודה ענקית על היופי הזה.

       

      צודקים! חתונה זה עניין זמני לחלוטין ואילו המוות הוא סופי ומוחלט!!  - ומה גם את צודקת, לא חשבתי על זה!

      תודה רבה, לאה

        3/9/12 16:53:

      WOW איזה פוסט!!! בעיקר אהבתי את
      "אצל הטורג'ה כל החיים חוסכים להלוויה, שעשויה להמשך ולהמשך ברצף או במקוטע עד עשר שנים, עד שיהיה למשפחה הסכום שדי בו לכסות את החגיגות."
      צודקים! חתונה זה עניין זמני לחלוטין ואילו המוות הוא סופי ומוחלט!! והצילומים שלך! הפעם באמת התעלית מעל עצמך.
      תודה ענקית על היופי הזה.

        3/9/12 16:21:

      צטט: שולה ניסים 2012-09-03 10:56:50

      יפה מאוד. מאז ומתמיד אהבי וערכתי את האמנויות העממיות האלה שהתרבות המערבית לא אחת מזלזלת בהן ומקטלגת אותן כ"נחותות".

       תודה רבה, שולה. אכן, אין מקום לשפוט

        3/9/12 10:56:
      יפה מאוד. מאז ומתמיד אהבי וערכתי את האמנויות העממיות האלה שהתרבות המערבית לא אחת מזלזלת בהן ומקטלגת אותן כ"נחותות".
        2/9/12 10:21:

      צטט: אורי זמיר 2012-09-02 07:33:46

      האדם מרחיק עד מאדים אבל יש עוד כול כך הרבה כוכבים אחרים פה ממש על הכדור שלנו...תודה!

      תודה, לכוכב הזה לא פשוט להגיע, שלא לדבר על להבין את המתרחש שם

       

        2/9/12 10:09:

      צטט: Benj 2012-09-02 00:30:24

      מעניין מאוד, תרבות שאינה מוכרת לי.

      תודה, כן הם רחוקים מאתנו

       

        2/9/12 07:33:
      האדם מרחיק עד מאדים אבל יש עוד כול כך הרבה כוכבים אחרים פה ממש על הכדור שלנו...תודה!
        2/9/12 00:30:
      מעניין מאוד, תרבות שאינה מוכרת לי.
        2/9/12 00:20:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2012-09-02 00:14:27

      באתי בח'י כוכבים . מדהים.

      תודה רבה ושבוע טוב

       

        2/9/12 00:19:

      צטט: דליהו 2012-09-01 21:30:13

      וואו מאוד מעניין.! את המילים בית החיים אני מכירה מאמא שלי שתמיד הייתה אומרת אותו. וזה מאוד מעניין. תמיד חשבתי שהמות מקדש את החיים כאילו אומר תחיו ,תחיו. בפרידה משמחת יש הרבה היגיון רק אצלנו הלויות הם עגומות. אצל היהודים יש בדיחה שאומרת מה היית רוצה שיגידו בלויה שלך? הי תראו הוא זז.:}

      נכון, המוות מקדש את החיים, מטעין אותם משמעות. לגבי פרידות יש כל מיני. תודה, דליה

       

      באתי בח'י כוכבים . מדהים.
        1/9/12 21:30:
      וואו מאוד מעניין.! את המילים בית החיים אני מכירה מאמא שלי שתמיד הייתה אומרת אותו. וזה מאוד מעניין. תמיד חשבתי שהמות מקדש את החיים כאילו אומר תחיו ,תחיו. בפרידה משמחת יש הרבה היגיון רק אצלנו הלויות הם עגומות. אצל היהודים יש בדיחה שאומרת מה היית רוצה שיגידו בלויה שלך? הי תראו הוא זז.:}
        1/9/12 20:08:

      צטט: גילהסטחי 2012-09-01 14:32:53

      את זוכה לחוות תרבות, אמונות ומנהגים שהתמונות האותנטיות מוסיפות להן נופך מציאותי. תודה

      תודה רבה,, לך, גילה 

        1/9/12 20:07:

      צטט: רכז אזורי 2012-09-01 16:13:35

      וואו!!!!! רק ציטוט מתוך שיר של אלון אולארצ'יק: כשהייתי בארצות ים אז התפלאתי איזה עולם הרי כולנו אותו דבר אז למה אחד חתול ואחד עכבר? הנה אנחנו והנה הם: שני חלקים בתוך השלם

      נכון, חתול ועכבר וכלב וקוף ועוד כהנה וכהנה דגים בים. תודה שבקרת

       

        1/9/12 20:05:

      צטט: ניקיטה רנא 2012-09-01 15:17:23

      לאן הגעת..., לוויה מושקעת ממש הפקה. כיף לחוות תרבויות ולחצות יבשות ולראות ולחשוב...

      צודקת, ממש כייף 

        1/9/12 20:05:

      צטט: נעמה כאן 2012-09-01 14:21:58

      וואו..איזה כייף לך להיות חלק מהמתרחש במקומות רחוקים..אני רק חושבת על הקולות הריחות והצלילים . כמה רעש מבורך של חיים. פוסט נפלא!

       

      כן, באמת זכיתי. תודה רבה

        1/9/12 20:04:

      צטט: רומפיפיה 2012-09-01 14:15:51

      באבה יקרה, תמיד סיקרנו אותי מנהגים של תרבויות רחוקות..

      עד שהגענו לטבח התיאו והחזיר.. על חלק זה פשוט דילגתי...

      אני אקל על כל משפחתי וידידי. מעדיפה שישרפו את גופתי

      ואת האפר יפזרו לכל רוח.. לניחום האבלים, אשמח שיבואו

      כולם לפיקניק על שפת הים:)))

      הרשומה שלך מאד מעניינת..תודה

       

      או.קיי, לקחתי בחשבון. הם אחר כך ישרו את השיירים, אבל תחילה קוברים אותם. אספר בהמשך

       

        1/9/12 20:02:

      צטט: איציק אביב 2012-09-01 14:11:59

      מרתק ועשיר.

      תודה רבה

       

        1/9/12 18:19:

      צטט: shabat shalom 2012-09-01 14:05:05

      מעניין אם חים למען המות הופכים את בני השבט ליותר מאושרים.. כי אולי זוהי ההתמודדות הנכונה המעמידה לפני האדם את תכלית חייו, ודורשת ממנו להכין משתה וחגיגות ... מין התמודדות עם הפחד שאנחנו לא מודעים לו?? (לפני שנכנסתי לכאן כתבתי פוסט בדיוק על זה

       

      מעניין שחשבת על זה, מהתרשמות כללית של כמעט חודש, הייתי אומרת, שהם הרבה יותר מאושרים מאתנו. עוד אכתוב על זה.

      גם אקרא מה שכתבת

        1/9/12 16:13:
      וואו!!!!! רק ציטוט מתוך שיר של אלון אולארצ'יק: כשהייתי בארצות ים אז התפלאתי איזה עולם הרי כולנו אותו דבר אז למה אחד חתול ואחד עכבר? הנה אנחנו והנה הם: שני חלקים בתוך השלם
        1/9/12 15:17:
      לאן הגעת..., לוויה מושקעת ממש הפקה. כיף לחוות תרבויות ולחצות יבשות ולראות ולחשוב...
        1/9/12 14:32:
      את זוכה לחוות תרבות, אמונות ומנהגים שהתמונות האותנטיות מוסיפות להן נופך מציאותי. תודה
        1/9/12 14:21:
      וואו..איזה כייף לך להיות חלק מהמתרחש במקומות רחוקים..אני רק חושבת על הקולות הריחות והצלילים . כמה רעש מבורך של חיים. פוסט נפלא!
        1/9/12 14:15:

      באבה יקרה, תמיד סיקרנו אותי מנהגים של תרבויות רחוקות..

      עד שהגענו לטבח התיאו והחזיר.. על חלק זה פשוט דילגתי...

      אני אקל על כל משפחתי וידידי. מעדיפה שישרפו את גופתי

      ואת האפר יפזרו לכל רוח.. לניחום האבלים, אשמח שיבואו

      כולם לפיקניק על שפת הים:)))

      הרשומה שלך מאד מעניינת..תודה

        1/9/12 14:11:
      מרתק ועשיר.
        1/9/12 14:05:
      מעניין אם חים למען המות הופכים את בני השבט ליותר מאושרים.. כי אולי זוהי ההתמודדות הנכונה המעמידה לפני האדם את תכלית חייו, ודורשת ממנו להכין משתה וחגיגות ... מין התמודדות עם הפחד שאנחנו לא מודעים לו?? (לפני שנכנסתי לכאן כתבתי פוסט בדיוק על זה
        1/9/12 12:49:

      צטט: רותי ... 2012-09-01 12:15:38

      מקווה שאחרי כל זאת, ימצאו להם מנוחה נכונה.. ( : תודה על השיתוף

       

      כן, כל התהליך נועד בעצם להקל על הנשמה להגיע לעליונים, לנצח

        1/9/12 12:49:

      צטט: דנה.גל 2012-09-01 12:13:03

      וואו, כל כך מענין!

      תודה דנה, שמחה שנהנית

       

        1/9/12 12:48:

      צטט: עמנב 2012-09-01 11:59:14

      הפלאת לספר את מהלך האירועים, ואני ממש "מקנא" בך שזכית להשתתף בטקס שכזה. מחכה בכיליון עיניים להמשך. כל טוב ושבת שלום, עמוס.

       תודה, עמוס, אשמח לשתף בעוד. הייתי בכמה טקסים.

        1/9/12 12:15:
      מקווה שאחרי כל זאת, ימצאו להם מנוחה נכונה.. ( : תודה על השיתוף
        1/9/12 12:13:
      וואו, כל כך מענין!
        1/9/12 11:59:
      הפלאת לספר את מהלך האירועים, ואני ממש "מקנא" בך שזכית להשתתף בטקס שכזה. מחכה בכיליון עיניים להמשך. כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        1/9/12 11:56:

      צטט: ~שקט~@ 2012-09-01 11:50:18

      פוסט נהדר. היה מענג ומעשיר כל כך לקרוא. לא יודעת למה, הזכיר לי את שלושת הרגלים ואת עגל הזהב אבל בטח חגיגות פגאניות ססגוניות ודומות התרחשו בכל העולם, בצורה דומה.

      כן, כפי הנראה, שמחה שנהנית

       

        1/9/12 11:50:
      פוסט נהדר. היה מענג ומעשיר כל כך לקרוא. לא יודעת למה, הזכיר לי את שלושת הרגלים ואת עגל הזהב אבל בטח חגיגות פגאניות ססגוניות ודומות התרחשו בכל העולם, בצורה דומה.
        1/9/12 11:47:

      צטט: איתן ב 2012-09-01 11:43:49

      גם זה רעיון ....

      לחגוג מותו של מישהו .... כשאני מעביר בראשי רשימות שמיות שונות - זה נראה די הגיוני .....

       בענין הזה, יש לא מעט בדבריך!

        1/9/12 11:46:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2012-09-01 11:41:20

      הטקסים השונים בדתות שונות ועמים שונים, כשבסופו של דבר העקרונות נשארים זהים - פרידה, השלמה, עיבוד האבל.

      תודה אבל זה ממש לא נכון אצל הטורג'ה - שם חוגגים את המוות ולא מתאבלים על המת! זה הייחוד של טקסי המוות שלהם!

       

        1/9/12 11:45:

      צטט: דוד בובטס 2012-09-01 11:33:13

      תודה.מלותיך שוות אלף תמונות

       לך התודה, דוד, תמיד אזכור לך חסד נעורי

        1/9/12 11:43:

      גם זה רעיון ....

      לחגוג מותו של מישהו .... כשאני מעביר בראשי רשימות שמיות שונות - זה נראה די הגיוני .....

      הטקסים השונים בדתות שונות ועמים שונים, כשבסופו של דבר העקרונות נשארים זהים - פרידה, השלמה, עיבוד האבל.
        1/9/12 11:33:
      תודה.מלותיך שוות אלף תמונות

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין