קצת יותר משלושה חודשים חלפו להם

ועולמי התהפך על ראשי

חיתוך דיבורה מהיר

כמו גם אופן מחשבתה

עיניה רושפות, מבטה חודר

ומנגד מגעה רך, בדיוק כמוה

הניגודים המשלימים אותה

שזורים בה לאורכה ולרוחבה

פשטות מתוחכמת

יופי נטול פוזה

אהבה נטולת מניירות

וחדות מתובלת באינטליגנציה

שצפה ועולה לה במפתיע

עוד דייט, סברתי לתומי

עוד מפגש סתמי דמיינתי בעיני רוחי

כיצד יכולתי להאמין שהכל ישתנה

שכל חיי, שלמדתי להכיר ילבשו נופך שונה

שכל שיחה תלבש חג

שכל מפגש יעורר ריגושים

את מתקשרת, הדיוקן שלך מחייך אלי מהצג של האייפון

אני לוחץ על הכפתור הירוק, מיטיב את האוזנייה ועונה

"היי אהבה"

"היי ממושי" את משיבה מבלי משים

"התגעגעתי אליך כל הבוקר"

"התגעגעתי עוד לפני שנפרדנו" את משיבה מניה וביה

ואני תוהה ביני לביני, כמה מציאות וכמה דימיון

"הכל מציאות, בייב, אין לי כבר צורך בדימיון, המציאות כה יפה, כה מפתיעה" את עונה, כמו קוראת מחשבותיי

אני נשאר דומם, מחייך לעצמי, נדהם מחדש, נדהם ממך

מחייך ומאושר

מחייך ויודע

יודע את הסוף

את הסוף שלי ושלך

את הסוף שלנו

***********************************************************

שלושה חודשים מדהימים חלפו, עברו להם ביעף

ופעם אחת, טיפסנו יחדיו על אותו עץ שנשבעתי כבר לפני שנים לא לטפס עליו יותר

אותו עץ, שאין לי את הכלים הנפשיים לרדת ממנו

בדיוק אותו עץ שאני כל כך מיטיב לטפס עליו

אני עושה זאת בנקל, כמעט ללא מאמץ

ואף פעם לא יודע לרדת

תמיד אני נותר לי בפסגתו, בודד, עצוב ופוחד

אני נותר למעלה, שרוט ופצוע

הרוח בלילה הופכת צוננת יותר ויותר

והמצעים קפואים

אני מתכנס בעצמי, נרעד והמחשבות מתרוצצות להן

לא מצליח להתרכז

נזכר בסיפור הידוע על העקרב והצפרדע

ובעוד שניהם שוקעים למצולות באמצע הנהר

ובפניהם השלמה על כך שלא ניתן להלחם בטבע שלנו

העקרב תמיד יתקוף, גם במחיר חייו

והצפרדע תמיד יאמין שהפעם יהיה סוף אחר, סוף אופטימי

**************************************************************

וכעת בלב שותת ועם עצבות גדולה אף יותר

אני נאלץ להודות ביני לביני

כנראה שלא הפעם