
יש תקופות שאני הבת של...השכנה של..האחות של..אשתו של... זה כמעט בלתי נמנע ואפילו לפעמים מעורר רגש של גאווה להיות הבת של..חשיבות מסוימת.. אבל!אבל גדול זה כשעוברים תהפוכות בחיים והופכים להיות תעודת זהות מהלכת.. אני כבר לא קרן...אני אמא של הילד הנכה..כן כן,פעם נקשה אצלי שכנה וכדי להיות בטוחה שהיא מדברת עם האדם הנכון,היא שאלה ברחל בתך הקטנה,את אמא של הילד הנכה?ואז הבנתי שאני אמא של הילד הנכה המתוק הזה אבל חולה.. אחר כך כשעברתי ברחוב הייתי אמא של התינוק שנפטר..שלא אומרים לי שלום כי לא יודעים מה לומר..אפילו לא ישבתי שבעה מה הביג דיל..החיים ממשיכים לא? אבל תעודת זהות... הייתי אשתו של..טוב איש חשוב ונכבד,היום אני גרושתו של אותו איש חשוב ונכבד.. פעם כשאמי היתה מאוד חולה והיתה אצלי בבית,חברה באה לבקר אותה ושכחה את שם משפחתי..שאלה איפה גרה קרן? קרן?לא מכירה..קרן שהתגרשה? בכניסה הזו...אז הבנתי שהפכתי להיות קרן הגרושה.. אני תוהה מתי אנשים יפנו אליי בשמי,ולא את אמא של? אשתו של? הבת של? תעודת זהות של החיים... קרן:-)) 14/4/04
מעניין שלמרות שחלפו השנים ההרגשה הזו שאני תעודת זהות מהלכת לא הרפתה ממני:) ומצד שני, יש בי היום השלמה למה שאני. וכשאני חושבת על פרק ב, אני מגיעה למסקנא שהתעודת זהות היא חלק ממני , אם כי עדיין הייתי רוצה שיסתכלו לי בעיניים ויראו רק אותי:-) |
אדם אדם
בתגובה על היום פעלתי לפנים משורת הדין
דרך הרייקי
בתגובה על כלה אחת יותר מידיי
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי שקטה, כאילו, אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לה הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.
אכן, כל אחד מהזהויות שכתבת עליהן יכול למלא פרק חיים שלם בפני עצמו.. לא קל.. מאד לא קל.
אך האם לא קשה יותר להמשיך ול'סחוב' את הזהויות האלה על גבך..?? האם הזהויות האלו באמת נמצאות בנו או בעיני הסביבה והחברה או גם וגם.??
אני חושב שלא פחות שכך אנו נתפסים בעיני הסביבה/החברה.. אנו נתפסים כך בעיני עצמנו ומשדרים זאת.
מאד לא קל ל'שחרר' את הזהויות הפחות רצויות/נכונות למקום בו אנו נמצאים היום.. אבל עם עבודה ומודעות נכונה, זה אפשרי ואפילו רצוי וכך ננסה להוציא לאור את הזהות הפנימית האמיתית והמיוחדת שלנו להיום ואז גם מסביב יראו בנו מה שנקרין ונשדר החוצה.
בהצלחה ענקית