יש תקופות שאני הבת של...השכנה של..האחות של..אשתו של... זה כמעט בלתי נמנע ואפילו לפעמים מעורר רגש של גאווה להיות הבת של..חשיבות מסוימת.. אבל!אבל גדול זה כשעוברים תהפוכות בחיים והופכים להיות תעודת זהות מהלכת.. אני כבר לא קרן...אני אמא של הילד הנכה..כן כן,פעם נקשה אצלי שכנה וכדי להיות בטוחה שהיא מדברת עם האדם הנכון,היא שאלה ברחל בתך הקטנה,את אמא של הילד הנכה?ואז הבנתי שאני אמא של הילד הנכה המתוק הזה אבל חולה.. אחר כך כשעברתי ברחוב הייתי אמא של התינוק שנפטר..שלא אומרים לי שלום כי לא יודעים מה לומר..אפילו לא ישבתי שבעה מה הביג דיל..החיים ממשיכים לא? אבל תעודת זהות... הייתי אשתו של..טוב איש חשוב ונכבד,היום אני גרושתו של אותו איש חשוב ונכבד.. פעם כשאמי היתה מאוד חולה והיתה אצלי בבית,חברה באה לבקר אותה ושכחה את שם משפחתי..שאלה איפה גרה קרן? קרן?לא מכירה..קרן שהתגרשה? בכניסה הזו...אז הבנתי שהפכתי להיות קרן הגרושה.. אני תוהה מתי אנשים יפנו אליי בשמי,ולא את אמא של? אשתו של? הבת של? תעודת זהות של החיים... קרן:-))

 14/4/04

מעניין שלמרות שחלפו השנים ההרגשה הזו שאני תעודת זהות מהלכת לא הרפתה ממני:) ומצד שני, יש בי היום השלמה למה שאני. וכשאני חושבת על פרק ב, אני מגיעה למסקנא שהתעודת זהות היא חלק ממני , אם כי עדיין הייתי רוצה שיסתכלו לי בעיניים ויראו רק אותי:-)