זאת הקליפה המושלמת,

עיניים נוצצות וראש מהנהן, 

צלילים מרגיעים והבלחות מרגיעות,

לא החוק המקפיד על אימת השוט. 

כריות עוטפות חרדה אין סופית,

אין סוף לרוגע שאינני מקרין, 

את צמאה לעומקים הבטוחים, 

לשכשך קצת את הרגליים במימי נחלים. 

ובאמת שלא היה לי סיכוי מלכתחילה,

לפתות אותך עם מחשבה מבהילה, 

איך נוצרנו ביחד, שד ובעתה,

צמד ילדים מפוחדים, נפרדים לעת ערב,

את לשכחתך, אני לחשכתי.