חצי חיים של קור

ותחליפי חום מזויפים

ביס שגוי בתפוח הלא נכון

רגעים מורעלים

חסרי ביטחון

הבמה מעורערת

המראה משקרת

ואתה שהופעת

כמו מהאגדות

מעיר בנשיקה

מאה שנים מוקפאות

ותהיתי

ושאלתי

מאד שאלתי

כי מעולם

לא היו לי כל כך הרבה תשובות

נטולות שאלות,

עירומות,

עמומות,

חסרות מנוחה

העיניים שלי

שטבעו בשלך,

המדד הכי מדויק

לנכון – לא נכון,

נראו ממרחק

כאילו הפכו ירוקות,

טובלות עמוקות,

אין מצב לחכות...

אוויר אמיתי

צלול ושקוף

מחבק אותי

עוטף את הגוף

כמו שמיכה של עננים רכה...

הנה הגעתי הביתה

מדרך ארוכה

החום שלך מרגיע

שהיית פה תמיד

"תביני", אתה אומר,

"זה בכלל לא מפחיד,

זה הכי בטוח,

אשמור אותך מהשמש

וגם מהרוח,

לא אתן לאף אחד להתקרב...

שומעת אותו?

זה הקצב של הלב

שמכתיב לנו בדיוק את הצעדים..."

הרגעים המדודים

הזמן המתאים

לאסוף אותך אליי

לערסל את גופך כמו תינוק בידיי...

וכל שנותר,

נשימה מקלה

להיסחף עם המוזיקה

מבלי לומר אף מילה

הלשון שלי מתמקדת בכל טעימה

פורטת בגופך סימפוניה מדהימה

שמסדרת בי את הצמרמורת

כמו פואמה מתוכנתת

הכל לפי הטון

המשקל

והרטט...

הבחירה הנכונה

מבטלת כל אלמנט ומימד של זמן

העיקר שמצאנו

העיקר שאנחנו כאן...

הגבהים הסוערים

החושים הבוערים

הירח שמבריק לנו בצבעים

המוכרים רק לנו

ולא לאחרים

מכתירים את החלום

לנכון,

לבטוח

ולהכי מהנה

וכל השאר,

באמת כבר לא משנה...