כותרות TheMarker >
    ';

    נפש לא שקטה

    על נפשי הלא שקטה.

    פרופיל

    ענברלבב
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    0

    איך להסביר לאחרים איך מרגיש דיפי (דפרסונליזציה)?

    0 תגובות   יום ראשון, 2/9/12, 18:46

    "אני לא מבין, את חכמה, את יודעת שזה אמיתי, מה זה המחשבות האלו שזה לא אמיתי?"

    "אבא, אתה לא מבין.... זה לא מרגיש לי אמיתי, זה לא מרגיש לי טבעי.."

     

    מאד קשה להסביר...

     

    מניסיוני, גם אנשי מקצוע לא מבינים. הם יודעים לחזור על ההגדרות שהם למדו בספרי הלימוד. אבל הם לא מבינים.

    איך אפשר לנסות להסביר את זה?

    הדרכים שלי לא בהכרח עובדות, אבל ככה אני מנסה:

     

    • * זה כמו שכשיש לך סחרחורת אתה יודע שהעולם לא מסתובב. אבל אתה מרגיש כאילו הוא כן. אני יודעת שזה אמיתי, אבל זה מרגיש לא טבעי/לא אמיתי.  הידיעה הופכת אותך לשפוי. ההרגשה הופכת אותך לסובל. 

     

    • * גם לאנשים נורמליים מוכרת התחושה לפעמים בארועים יוצאי דופן של "לא קולט". למשל- "אני לא קולטת שזו אני שמתחתנת" או להבדיל  "לא קולט שקרוב נפטר". יודעים- אבל לא קולטים, לא מצליחים להפנים.  אז אצלי זה אותו דבר- אבל ביום-יום. אני יודעת מה קורה סביבי. אבל זה המוח שיודע. ההרגשה היא לא טבעית. מה שמובן בשכל לא טבעי לרגש.

    • * להסביר את תחושת הזמן הלא-רגילה: לפעמים זמן קצר נתפס ככל כך ארוך. גם את זה חווים אנשים רגילים במצבים מיוחדים- נניח ביום רווי ארועים וריגושים, כך שהבוקר נראה כאילו היה כה מזמן. אז אצלי זה ככה כמעט כל יום... בגלל עומס התחושות והחשיבה.

    • * הראייה המוזרה:  במצב קיצוני הראייה ממש משתנה. לשמחתי זה לא קורה לי בזמן האחרון- אבל כשכן, זה מרגיש כמו שמתואר בויקיפדיה- ראייה סטטית שבה דברים נמשכים לאחור והתמונה נראית שטוחה, ראיית העולם מבתוך סוג של ערפל  ותחושת ערפל במוח.

      (בכלל, כל רשימת התסמינים בויקיפדיה מדוייקת מאד).

       

    • * להסביר את תחושת העולם המבולבל:

       קשה להסביר עד כמה חזקה התחושה של הכאוס בראש. כולם רואים שאני מדברת לעניין ואפילו חכמה, איך אפשר להסביר שהתחושה היא שהעולם לגמרי לא מובן לי בחוויה הסובייקטיבית?
      אולי אפשר לנסות כך-  התחושה היא כמו ילד קטן שעוד לא מתמצא במרחבי הזמן והמרחב. שעוד לא מבין באופן בסיסי מה זה העולם. מה זה העולם הגדול. מסוגל להכיל ולהכיר רק את עולמו הקטן, אך אין לו עוגן של אמא ואבא שמנתבים אותו בתוך העולם והוא אבוד ומבולבל. זה מצד אחד. מצד שני - יש לי משהו אחר- יש לי שכל שיודע, יודע טכנית, עובדתית, איך דברים מתנהלים בעולם. לכן אני יכולה לנהוג כמבוגרת, מבינה, שפויה. אבל הידיעה הזאת כ"כ חיצונית לתחושה. כמו לעצום עיניים ולדעת שאתה בתוך חדר שיש בו כך וכך דברים, אבל לא לראות אותם מולך. כל הידיעות על העולם חיצוניות לתחושה שלי. אפילו התזוזה בזמן ובמרחב מבלבלים אותי. לא "מבינה ברגש" איך העולם מתנהל ולמה כך. זה מפחיד. זה רק השכל שיודע. יודע מה זה העולם הזה, כמו שיודע שחמש בשלישית זה מאה עשרים וחמש, ידיעה טכנית. רק שכל, התחושה הטבעית לא קיימת.

    עוד בנושא: תיאור הדריאליזציה שלי

     

     

    אשמח לשמוע על רעיונות נוספים לגבי- איך מסבירים את זה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה