איזה יום אה?

טירוף מהול בשפיות ולהיפך, רגעים קטנים של צחוק, אושר ותקווה אינסופית ולעומתם רגעים של בעתה חסרת רסן, פחד מוות, חוסר אונים מוחלט.

אני רוצה להגיד תודה, תודה לאשה אחת שהצילה אותי מן התופת.

אחזת את ידי ברגע האחרון לפני שנפלתי, מי כמוך יודעת למה אני מתכוון, הזוהמה והתופת הנפשית המאיימות לבקר, ממש עוד רגע מתדפקות על פתח ביתך ולוקחות אותך אל עבר אי השפיות.

תודה על רגעים של צחוק מטומטם שהשכיחו ולו לשניה אחת בלבד את החרדה.

תודה על הקשבה בלתי נדלית.

תודה על היופי הפנימי שבך שבוהק ומשרה סביבו שלווה נצחית ומחמם את הלב.

תודה על תקווה חדשה.

תודה על הכל.

המילה 'תודה' צרה מלהכיל את מה שאני מרגיש.

תמיד אהבתי אגדות ילדים, הן גרמו לי לשכוח את הצרות ולהפליג למחוזות השמורים לדמיון בלבד, אבל היום הרגשתי באחת כזו ללא ספק.

כשניסיתי לשחזר את היום המטורף הזה מיד פינוקיו קפץ לי לראש, אותו סיפור ילדים משעשע על ילד מעץ שבסופו של דבר הופך לבן אנוש מן המניין, הפיה כחולת השיער באה והצילה אותו מעצמו.

אז את הפיה שלי להיום, לקחת נשמה עייפה וגוססת ונפחת בה רוח חיים, רוח של תקווה.

אז לסיכומו של יום: נטלי קארן לב תודה לך, תודה על מי שאת ועל מה שאת, תודה שהצלת אותי מעצמי!

שום מילה לא יכולה להביע את הוקרת התודה האמיתית הזו, כנראה שאם לא היית קיימת, השורות האלו כבר לא היו נכתבות לעולם.