לפי איך שהענבים נראים - זה סוף הקיץ.

לפי הטמפרטורות - זה אפילו לא בכיוון.

לפי ההעדפות האישיות שלי - אשמח לסתיו קריר עם גשמי ברכה.

אבל לפי האינטרסים שלי - עדיף דווקא, שהזמן יעבור כמה שיותר לאט...

לפי איך שזה נראה - אין לי כל כך מה לעשות בנדון כי:

הענבים עושים את שלהם.

הטמפרטורות עושות את שלהן

ואני צריכה לעשות את ''שלי''.

מה בדיוק אני צריכה לעשות?

מה זה בדיוק ''לעשות את שלי''?

אולי זה לא בהכרח ''לעשות'' אלא משהו מהסוג של ''להיות''?

משהו כמו ?

לקבל את עצמי כמו שאני

וכמובן גם את כל האחרים כמו שהם?

לאהוב את עצמי ללא תנאים

ולאהוב את כולם ללא תנאים?

לראות ולספור את כל מה שיש

שזה במילים אחרות להיות כל הזמן בפלוס?

להיות שמחה בחלקי?

להיות מאושרת?

להיות מאושרת גם כשחם בחוץ?

לכתוב את הדברים האלה בבית ממוזג ונעים?

נראה לי שכן.

למה לא?

יקיריי!

אני חושבת שאני באמת מאושרת.

רגע, נבדוק...

כן!

אני מאושרת!

ובנוסף לכך, אני

מתענגת לי על כל הענבים האחרונים של העונה 

ומקווה לפגוש אותם חדשים ורעננים בקיץ החם הבא.

א-מ-ן!