מאיפה להתחיל? כל כך הרבה עבר וכל כך הרבה חדש... יש לי תינוקת. משפחה של ממש-  בן הזוג שהציע נישואים עוד בסיפור הקודם, כלב גדול המכונה סוס ו... תינוקת. אהבת חיינו. לא החלפתי מקום עבודה, רק תפקידים. עדיין לא זכיתי בלוטו ועדיין לא עברתי לגור בבית חלומותיי, בית קרקע (על קרקע בלי חרקים) עם מרחבים עצומים של דשא, אבל עם זאת אינטימיים. בית במושב בתוך רמת גן ליד אמא ואבא.

ועכשיו אחרי כל השנים הגיע הזמן לשבת ולכתוב איך נראה לו יום: בשעה שבע אני סוף סוף מתחילה לשמוע את התינוקת מתעוררת וממלמלת בחדר הסמוך, מזנקת מהמיטה- מיד להרתיח מים. מתקרבת בשקט בשקט ומציצה על מיטתה בלי שתראה אותי... למשוך עוד קצת עד הבכי. פיפי וצחצוח שיניים. מערבבת את המים הרותחים עם המים המורתחים שהתקררו מאמש ומוסיפה ארבע כפות של אבקת פיות לאכילה ... איפה ימי ההנקה המאושרים? בלי ייסורי המצפון רק עייפות וגאווה. זהו- ניגשת לאוצרצרה. יפה, אכלה כמעט הכל... רושמת למטפלת במחברת: 7:00 אכלה 210 לא החלפתי חיתול (אמא רעה). אוצרצרה מועברת ללול לשחק בלהעיף דברים מחוץ ללול. בן הזוג קם, לאט לאט מסתכל. הולך לאט לאט. לובש חולצה ומכנסיים לאט לאט. יורד עם הסוס. אני בינתיים מתקלחת מצחצחת שוב שיניים. לא מזיק. עומדת מול הארון ומסתכלת במראה – השדיים קטנו, הבטן בולטת, השוקיים נראות היום צרות. אף פעם לא רואה באמת את הנמשים. מוציאה חולצה מהארון העמוס והמבולגן זוועות- וכמעט כל החולצות נופלות. בימים טובים יצליח לי עם החולצה הראשונה... בימים פחות טובים החולצות יפלו מהמדפים עוד כמה פעמים. בן הזוג חזר. לאט. מחליפים איזה המהום לא ברור בנינו וחיכוך מכוון במסדרון. אני מסיימת להתלבש ומתאפרת... ואז מתחילות ההוראות, אני אוהבת לקרוא לזה הנחיות. תשים תביא היום אח"כ מחר אמא שלך אולי לול תיקח תראה- מה שבטוח זה לא בא לו טוב. אז אני עושה פרצוף ויוצאת מהבית. ואז חוזרת לוקחת דני מהמקרר ומנשקת את אוצרצרה ושוב יוצאת.

לפני שאני נכנסת לאוטו ונוסעת לעבודה אני מנקה את המסטיקים של השכנים מלמעלה שהושלכו מהחלון ונדבקו לשמשה ומנסה להעיף גם את קיסמי האוזניים של השכנים שנתקעו בין הוישרים וכל זה בלי לגעת בזוהמה... בדרך חייבת מזגן וגם מוזיקה ושיחה עם אמא וגם עם הבן זוג להגיד שאוהבים למרות הכל. מחנה את האוטו ומזנקת להחתים כרטיס... היום יותר מתמיד כל דקה חשובה. נכנסת למשרד ומתיישבת מול המחשב לנקות את תיבת המייל לפני הטלפונים ושיחות החולין. עוד חמש דקות ארבע השעה בה אני צריכה לצאת ואני נזכרת ששכחתי משהו ממש ממש חשוב. מעבירה כרטיס בארבע ורבע ונוסעת הביתה עייפה ומרוצה. נזכרת שהיום עבר בלי שהתקשרתי למטפלת לשאול מה שלום הקטנה (אמא רעה). 

בית, כביסה, טאטוא (יש הרבה שערות), ביצה על האש, מקלחת והיא קמה... פותחת עיניים לאט לאט מסתכלת סביב ומחייכת אלי. החיוך הזה ממיס אותי. אני אוספת את הנוזלים שנמסו ממני ומרימה אותה לידיים. משאירה אותה לשחק קצת לבד בלול או על הרצפה ומסיימת את הסידורים וההכנות לא.ערב. א.ערב- מה אני אכין? ואם היא לא תאכל? ואם זה לא בריא? ואם זה יתקע? ואת זה היא אכלה כבר אתמול ואת זה היא לא ממש אוהבת... המבחר לא עצום ובכל זאת היא בררנית ונמאס לה מהר. אז מקפלים את הבאסטה ומשחקים עד שאבא בא...ואז יוצאים לטייל עם אבא ועם הסוס. וסוף סוף נעים בחוץ ואפשר קצת לנשום. וכל הזבובים נדבקים אליה ואני מתעייפת. וגם היא כבר עייפה ורעבה והגיעה השעה למקלחת ושינה. גם השכן הקטן עייף. עולים הביתה... אבא מקלח את האוצרצרה, אני מחממת מים לאוכל ומסדרת את הבית. אבא מאכיל ומשכיבים אותה לישון. אני עייפה ורעבה. טלויזיה ולישון. בסוף שבוע יותר כיף. אני אוהבת אותה!

(כך כתבתי בגיל 30 ... לפני 3 שנים פחות או יותר)