כותרות TheMarker >
    ';

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    פרופיל

    bonbonyetta
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    ארכיון

    0

    לנגן בטהובן לפילים עיוורים

    73 תגובות   יום שני, 3/9/12, 22:57

    ''
     

     

    לנגן בטהובן לפילים עיוורים 

     

    יש מעשים יחידי סגולה ש"מורידים גשם מהעיניים", עושים גיוועטש' בלב ודורכים וקופצים עליו כמו על הענבים ביקב.

    כששמעתי את הסיפור הזה שהתגלגל אלי איכשהו (המקור כאן), לבי עלה על גדותיו ואיים להטביעני, וקראתי אותו שוב ושוב כלא מאמינה.  עם כל מה ששומעים בתקשורת, גילויי האלימות, העוולות, שחיתויות, דברים ששמים לך אבן על הלב, כאילו אין שם מספיק - יש עדיין מי, שגם לבעלי החיים שתמיד בסוף סולם העדיפויות של כולם מייחסים חשיבות, ומוכנים לעשות עבורם דברים יוצאי דופן.

     

    גילויים כאלה יוצאי דופן של רוחב לב וחמלה נדירים, ואין מדובר במיליוני גילויי חמלה ועזרה של המון אנשים טובים ששומעים עליהם יום יום, ושל כאלה שאין שומעים ויודעים עליהם דבר. מעטים ככל שיהיו בשל אופיים החריג הם נותנים כוח והשראה לאוהבי ופעילי בעלי החיים אחרים, להמשיך לעשות מה שעושים, כל אחד מה שיכול, גם אם וכשזה סיזיפי ודומה לטחינת מים.

     

    שינויים בתחום לוקחים זמן רב. אלה תהליכים שלא קל לשנות, ויודע זאת כך אחד שפועל למען בעלי חיים בתחום זה או אחר, שצריך להמשיך לפעול גם אם לא רואים את השינוי בעכשיו במידי, גם אם נראה כאילו דורכים במקום, זה בדיוק הזמן והמקום לתרגל את מה שנקרא "דחיית סיפוקים",שגם אנו כמבוגרים חוטאים כאן ולא יזיק לנו תירגול.

    הסיפור מספר על איש שפעל מהלב, יותר מהראש, וככזה מעשה מופלא בעיני, ולכן מזכיר, איך לא, את אחד המשפטים הנהדרים בנסיך הקטן עמ' 72:  "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין."

      

     עיקרי המעשה בתרגום חופשי וקלוקל למדי, מעשה ידי:

    אזרח בריטי גרר פסנתר לראשו של הר גבוה, כדי לנגן סרנדה לפילים עיוורים.

    פילים לא שוכחים אומר הפתגם, ופילים אלה תמיד יזכרו איך פול ברטון שר להם סרנדה עם בטהובן.

     

    ברטון בן ה 50 גרר את הפסנתר שלו לראש הר גבוה בקשנבורי תאילנד, כדי לעזור לגייס כסף עבור פילים עיוורים. זו מתנת יום הולדת 50 שלו לעצמו, הוא מספר, ומוסיף שאשתו והוא עובדים שנים רבות עם פילים עיוורים.

    כוונתו הייתה לעשות למענם משהו שיזכרו זמן רב, והם בודאי ייהנו מאד לשמוע ולהאזין לו, וכיון שעמד לרשותו זמן קצר בחר משהו ספציפי מסוים. בעזרת הקונצרט הקצר הזה שיערוך הוא מקווה לגייס עבורם כסף להקמת גדר עבור מקלט הפילים העיוורים.

     

     

    ''

    התמונה עצמה מה daily mail כאן

     

    וביוטיוב :

     

    ''

       

     

    אז כשעובר איזה אבו נפחא חדל אישים וזב חוטם שחושב שהשמש זורחת לו מהת-ת, ומעיר לי "הערות מאירות עיניים" כשאני מטיילת עם הכלבים או מאכילה חתולים, בדבר סדר העדיפויות אצלי, והצעות בונות  בדבר זמני הפנוי, בא לי לקחת אותו בכוח, לקשור אותו לכסא, ולהכריח אותו להישאר בעיניים פקוחות - ולקרוא ולראות את הסיפור על האיש הזה, ומה שהוא עשה עבור פילים עיוורים.

     

    נכון, אני בטוחה שלא זה מה שיעשה לו את הסטוויטש' בראש לראות דברים אחרת, עוד "מים רבים צריכים לעבור בירדן" כדי להזיז כמה תאים אפורים אצלו שם, אבל זו התחלה, ומשהו חייב לזוז אם יראה את זה, רק בשל היותו אדם. בכל מקרה, הוא כבר לא יהיה כל כך בטוח שגישתו כל כך נכונה ורווחת כפי שחשב, בהחלט יהיה מודע שיש אנשים שמרגישים וחושבים שונה, ולא בטוח שלהבא יזרוק כל כך בקלות "אמרות שפר" שלו לאנשים זרים......

     

    אפשר להעביר את המסר כפוסט, או במילים שלכם ואת התמונות והסרט, העיקר – שיגיע לעינים רבות ככל הניתן.

     

    פילים דרך אגב הם בעל חיים שאני אוהבת, מעריכה, ומכבדת מאד, והם בדיוק כמו כל בעל חיים אחר, בין אם הוא נפוץ ושגרתי יותר או לא, כולם בעלי חישה, בעלי כוח זיכרון ויכולת להרגיש ולסבול, וכולם רוצים לחיות, לראות, לאהוב: פיל, חתול, תרנגולת, עורב....כולם.

     

    ''     ''   ''  ''   ''

                     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/6/14 20:33:
      פוסט מקסים
      פוסט מקסים ומרגש. כנראה שלא הכל אבוד ויש עוד כמה נשמות טובות בעולם, חוץ ממך. תישארי מי שאת ואל תשתני אף פעם. יישר כח
        25/9/12 08:59:

      צטט: bonbonyetta 2012-09-09 20:17:29

      צטט: אסתי הורן 2012-09-05 11:29:13

      לדעתי, רוב האנשים טובים, לחיות ובכלל. יש המון אנשים שמגדלים חיות באהבה, רבות מהן אומצו ממקלטים. האכזריים והטיפשים הם המיעוט, גם אם הם נוטים להיות קולניים. מעשים מיוחדים כאלה באמת מחממים את הלב. אגב, קראת את "ג'יני, הכלבה שמצילה חתולים"?

      לא, אבל שמעתי רבות על הספר.

      יאללה, תעשי מצווה תני לנו כאן תקציר של כמה שורות....

      יש מצב?

      המון זמן לא באת לבקר, שמחה לגלות עקבותייך. 

       

      זה סיפור אמיתי על בחור נכה שאימץ כלבה מכלביה וגילה שהכלבה מתעקשת לטפל בחתולי רחוב ולאמץ חתולים נכים... ספר על נשמות גדולות של אנשים ושל חיות...

        18/9/12 18:27:
      בונבונייטה, התרגשתי מאוד מאוד מאוד, איזה כיף לדעת שיש אנשים בעולם שאוהבים עם כל הלב, ומוכנים לעשות הכל למען רווחתם של בעלי חיים.
        14/9/12 08:53:
      אה הה ! איזה גאון האיש הזה! אהבתי את הסיפור הזה ממש. פילים הם חיות מתוקות מאין כמוהם וגם באמת מסוגלים להעריך אמנות (נעשו על כך המון מחקרים וגילו שיש להם נטייה אסטית ברורה בציורים והעדפה למנגינות הרמוניות מכל מיני סוגים). אני בטוח שהם יזכרו את הרסיטל הזה עוד שנים רבות בזיכרון הפיל שלהם.
        12/9/12 10:01:
      תודה על שיתוף מקרה מקסים. טוב לדעת שיש עוד כאלה..... חג שמח ושנה טובה !
        11/9/12 13:33:

      צטט: mzukan 2012-09-10 08:21:03

      תודה לך בונבוניטה על התגובה,כששיירת פילים עוברת, האדמה רועמת, אותה האדמה שותקת , בנפװל אותם פילים על א ותה אדמה , וגם המה שותקים כמתי מדבר , שדודי חטים ביד חומסים חוטאים, שנה טובה לך יק יר ה, ביד יד ות רבה אשר

       

      תגובתך אשר הורידה לי גשם על הלחיים, תגובה שכואבת באמת את מצבם של הפילים, שאוהבת, מעריכה. שנה טובה איש מיוחד באמת 

        10/9/12 08:21:
      תודה לך בונבוניטה על התגובה,כששיירת פילים עוברת, האדמה רועמת, אותה האדמה שותקת , בנפװל אותם פילים על א ותה אדמה , וגם המה שותקים כמתי מדבר , שדודי חטים ביד חומסים חוטאים, שנה טובה לך יק יר ה, ביד יד ות רבה אשר
        9/9/12 20:29:

      צטט: עמיתטיברמן 2012-09-06 21:42:38

      אני לא יודעת אם הפילים ידעו להעריך את המוסיקה של בטהובן, אבל זה לא משנה במיוחד. הסיפור הזה מרגש, והוא רלבנטי בעיניי לא רק כמסר להתייחסותינו לבעלי חיים, אלא גם כמסר לעצמנו לגבי המשמעות שאנו נותנים לחיינו, ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי להזין את המשמעות הזו. התרגשתי! תודה :-)

       

      '' תודה

        9/9/12 20:25:
      מרגש! מאוד!! וגם אני אוהבת פילים, איך לא?!
        9/9/12 20:24:

      צטט: mzukan 2012-09-05 16:34:38

      יש איזו אצילות בפיל עיוור ומגושם השומע להנאתו מוסיקה קלאסית וקרבת האפס בין המנגן על הפסנתר לבין הפילום בהחלט מרגשת, שתהיה לך שנה טובה יקירה לך לאדם ולחיה, ושבני האדם ותחילו לראות את החיות כפרטים של משפחה אחת גדולה, בידידות ובחיבה , אשר

      זה כל הקטע, שכמה שהוא מגושם וגדול וכבד לא להאמין כמה הוא עדין ורגיש, פשוט מדהים.

      אותו קטע היה לנו עם היפופותם באפריקה. אתה מקבל את הרושם שהוא בקושי יכול לזוז עם השומן והמראה המגושם, ופתאום הוא מרביץ לך כזו טיסה שאתה לא יודע אם אתה רואה טוב בכלל. 

       

      ''

        9/9/12 20:19:

      צטט: רומפיפיה 2012-09-05 14:47:11

      פשוט נפלא

      נותן איזה שהיא תקווה לעתיד טוב יותר

      (ובשבילך בלבד בכחול)

      אני מעריכה זאת מאד.

      גם מאריכה

      '' 

        9/9/12 20:17:

      צטט: אסתי הורן 2012-09-05 11:29:13

      לדעתי, רוב האנשים טובים, לחיות ובכלל. יש המון אנשים שמגדלים חיות באהבה, רבות מהן אומצו ממקלטים. האכזריים והטיפשים הם המיעוט, גם אם הם נוטים להיות קולניים. מעשים מיוחדים כאלה באמת מחממים את הלב. אגב, קראת את "ג'יני, הכלבה שמצילה חתולים"?

      לא, אבל שמעתי רבות על הספר.

      יאללה, תעשי מצווה תני לנו כאן תקציר של כמה שורות....

      יש מצב?

      המון זמן לא באת לבקר, שמחה לגלות עקבותייך. 

      ''

        9/9/12 20:14:

      צטט: רפי הג'ירפי 2012-09-04 22:59:15

      עכשיו ברור ש"פסנתר אפשר להפיל"...

      וואלה, איכשהו התגובה שלך מתאימה ככפפה לניק שלך.

      תודה, אתה מוזמן תמיד לבקר  חיוך

        9/9/12 20:11:

      צטט: יעל +++ 2012-09-04 22:36:09

      סיפור פנטסטי ויוצא דופן בהחלט (ומי שזוכה לסחוב פסנתר בגיל 50 - זה בכלל אירוע שלא מובן מאיליו.... כוחו עוד במותניו ושנים רבות - חמסה חמסה - לפניו). מקווה שהצליח לו הפרוייקט של גיוס התרומות שזו מטרה נפלאה, ובכלל שגם הפילים וגם עוד רבים, כמוך, יפיצו את הבשורה ויהנו מן המנגינה. תודה.

      כל הזמן אני חושבת איך הפילים העיוורים שלא שמעו מוסיקה מעולם, בודאי לא כזו, איך הם תפסו וקלטו אותה, מה הם הרגישו, איך זה היה עבורם. ברור שאינני מצליחה להבין כי אינני פיל. ובכל זאת זה מסקרן כל כך. צוחק

        9/9/12 17:41:
      סיפור מאלף. טלי*
        8/9/12 20:00:

      צטט: טונקס 2012-09-04 21:06:37

      באמת סיפור כל כך נוגע ללב, זה האדם במיטבו. אנחנו רואים אותו פעמים רבות בשפלותו ביחס לבעלי חיים ופה הוא בשיאו. אכן צריך לכבד את כל החיות, אבל מכיוון שבכל זאת חוקרים בודקים מדדים כמו מוח מפותח, יכולת חשיבה, מודעות וכדומה (ורבים משתמשים בתירוף שבעלי חיים נעדרים את כל אלה כדי להמשיך להתייחס אליהם כאל מוצרים) - הרי שפילים הם חיות בעלי יכולת אמפתיה מפותחת במיוחד ולפי חוקריהם הם מבינים דברים באופן מושגי. למשלש מוות - הם מקיימים טקסי הלוויה, זה אומר שהם תופסים את המוות כמושג, באופן מופשט. הם מבינים מה זה ברמת התיאורטית. זה משהו שבני אדם נהגו לייחס רק לעצמם. ואגב, נראה לי שבטהובן היה מאוד מרוצה מזה.

      כן, פיל הוא בעל חיים יוצא דופן, מקיים הלוויות, מתאבל על פילים שהכיר, חברים, ועושה עוד דברים מופלאים שהאדם אינו יכול לתאר לעצמו.

      למרות גודלו פיל הוא בעל חיים עדין בצורה יוצאת מגדר הרגיל, חוויתי זאת בעצמי, בכף ידי.

      כתבתי על זה על החוויה הזו אבל אינני מוצאת כעת את הלינק לפוסט. כשהייתי ילדה קטנה, שעדיין הלכה לגן חיות, לא יכולתי לסבול את זה שפיל מנסה להגיע לחציל שנפל מעבר לחומת ההפרדה. ראיתי שהוא מנסה ולא מצליח להגיע אליו עם החדק.

      ידעתי שאסור אבל לא היה אכפת לי, חציתי בגניבה איכשהו מבלי שהורי והשומר ישימו לב שלוש גדרות הפרדה כדי להגיע לחציל ולהושיט אותו בידי אל הפיל.

      הפיל עמד מעבר לחומה, לא ראה אותי בעיני, אך עדיין יכול היה להניף אותי ולהעיף אותי לכל הרוחות.

      הוא גישש בזהירות ובעדינות ולקח את החציל שהיה עצום לעומת כף ידי במיוחד אז.

      לעולם לא אשכח את הלם העדינות של מגע החדק שלו.

      את זעקות הורי והשומר לא שמעתי בכלל, הן לא עניינו אותי. 

       

      לראות פיל בגן חיות ולו התנאים טובים עושה לי פשוט עצוב.

      ''

        8/9/12 19:44:

      צטט: לקסיס10 2012-09-04 21:02:03

      מצחיקה את ותאוריך,,,,,מקסים ,,ראיתי גם אחד שמנגן לפרות

      נו, אז למה לא הבאת לנו את הסיפור עליו או תמונה או משהו?   מופתע

        8/9/12 19:26:

      צטט: מרב 1956 2012-09-04 17:19:38

      הרגישות שלו עלתה (לו לראש) איתו על ההר.

      זו יוזמה יפה.

      יש לו יכולת לכך.

      אינני יכולה לומר שאנ ימעריכה אותה יותר מאשר

      מי שדואג לכלי עם מים, עבור החיות ברחוב, מחוץ לביתו.

      כל דאגה ואיכפתיות לזולת, בכלל זה כל חסרי הישע, מבורכת.

      כל דבר שעושים ללא אינטרס למען האחר, באשר הוא, ראוי להערכה, לפחות בעיני, זה אחד מהם, והוא מאד יוצא דופן וככזה ראוי לתשומת לב. דברים יוצאי דופן מעוררים גם את האחרים. אותו אדם ואשתו כאמור עבדו שנים רבות עם פילים עיוורים, כך שזה בהחלט לא הדבר היחידי שהוא עשה.

      ונכון, גם מי שעושה למען האחר ביום יום דברים רגילים ואפרוריים אף הוא ראוי לא פחות. כאמור - כל מי שעושה. 

      כל כך הרבה פעמים רואים אותי אנשים מאכילה חתולים, שמה מים, מטיילת עם הכלבים ואומרים לי שהם מצטערים אבל הם לא יכולים לעשות הרבה למען בעלי חיים. אני רק עונה שכל אחד יכול לעשות משהו וכל משהו שהוא עושה עדיף מכלום. אם אני רואה נכונות אני ממשיכה שלפעמים אפשר לעשות דברים למענם מבלי לטרוח כלל.

      כמו למשל מי שצורך דברי חלב, במקום לזרוק מה שנשאר או לא מתחשק, להוריד למטה על חתיכת עתון בכלי עבורם. ואותו דבר לגבי שאריות מזון עם בשר למי שאוכל.

      רוב האנשים זורקים מבלי לשים לב שבשינוי קטן של הרגל הם יכולים לעזור במשהו, והרבה, וזו הנקודה המרכזית, לא רק במזון אלא בדברים רבים אחרים.

       

       

      ''

        7/9/12 22:29:
      סיפור מדהים...ופיל הינו מהחיות המדהימות ביותר שיש ומי שלא מבין עד כמה החיות ראויות לאהבה והערכה - אינו ראוי בעצמו לאלו.
        7/9/12 21:15:

      צטט: דוקטורלאה 2012-09-04 16:50:29

      פעמים רבות שאלתי את עצמי מדוע אנשים צעירים (בעיקר) ובייחוד ילדים מתעללים בבעלי חיים.

      אינני יודעת אם הגעתי לתשובה נכונה, אבל זו התשובה שלי - ההתעללות נובעת כתוצאה מחינוך שלא לפגוע בילדים אחרים, במבוגרים אחרים. לכבד אותם ואת הסביבה שלהם. מה שנותר לילד, שלא חונך על רחמים לבעלי חיים, הוא להתעלל במי שקשה לו להחזיר לו התעללות.

      רק ילד שרואה בבית בעלי חיים, או בגינת הבית, יכול להבין את היחס הנכון. נכדיי, שהוריהם גדלו עם כלבים בבית, למדו לדעת ולהבין את יחס החמלה לבעלי החיים. אני רואה זאת בביקורי אצלם.

      סיפור הפילים העוורים הוא מקסים. אקווה שיאסף ממון כפי שמצפה המנגן..

      אם הייתי מביאה סיפור זה לגן ילדים (עירוני) או לכיתות א-ג, האם הייתי מצליחה לחנך ילדים לחמלת בעלי חיים? אינני יודעת.

      אני החלטתי במקום לפקפק לנסות, לנסות שוב ושוב, ולפעול בכל מה ואיך שאני יכולה.

      עדיף מאשר לתהות ולהמשיך לתהות.

      ואני מיישמת זאת ביום יום בכל דרך אפשרית. בטיול ברחוב עם הכלבים, בגישה ודיבור לילדים, וגם לאנשים, און ליין, באוטובוס, בעבודה, בכל מקום.

      בסופו של דבר הדברים והמחוות הקטנות מצטרפים איכשהו.

      ממליצה למי שיש יכולת וגישה פשוט לספר זאת לילדים, אם במסגרת כזו או אחרת, ולא להתחיל לחשב ולחשוב באם זה יעזור. פשוט לעשות מה שיכולים ואפשר.מגניב

       

       

        7/9/12 21:04:

      צטט: אריאל, חיפה 2012-09-04 15:18:07

      צטט: אריאל, חיפה 2012-09-04 15:14:50

      הסיפור, כמובן, אינו על הנגינה לפילים העיוורים, אלא על יוזמתו ומאמציו של הנגן לעזור לאלה שאחרת לא יעזרו להם.

      הנגינה היא רק הגימיק להסבת תשומת הלב, ולהשגת התרומות.

      על גורלו הטראגי של הכנר שהאמין באמת ובתמים כי נגינה טובה תרגיע את הפראית שבחיות, אספר להלן:

      כנר מעולה זה נסע לאיזורי הפרא באפריקה, התיישב והחל לנגן.

      נמר התקרב אליו לטרפו - אך שמע את הנגינה והתיישב להאזין.

      שתי לביאות התקרבו לחסלו - שמעו את הנגינה ורבצו דומם.

      ברדלס הגיע - ורבץ גם הוא מוקסם.

      לפתע הגיע צבוע - קפץ על הנגן וטרפו.

      החיות היו מזועזעות: "איך העזת לטרוף את מי שהביא לנו מוסיקה שמימית כזו?!" זעמו עליו.

      הצבוע קירב כפה אל אזנו ושאל: "מה?!"

       

      טרגי קומי ומצחיק. תודה על הראייה השונה ואפילו היא סיפור כמובן

      כל סיפור יכול להיות לכאן ולכאן תלוי הרי איך מסתכלים על זה, את הראייה שלי על הדברים אתה בודאי מנחש, ופעמים רבות אני מיישמת את הראייה הזו גם בחיים, גם במקרים חריגים.

      תודה לאל אני עדיין כאן, גם אחרי פרשת הצבוע שלי.

      ממליצה לך לקרוא את הספר

      the cry of the kalari

      זה על זוג חוקרים שנסע למדבר הקלאהרי לחיות שם ולחקור את האריות, ובסופו של דבר מצא את עצמו חוקר את הצבועים.

      ראיית העולם שלי די השתנתה לאחר שקראתי את הספר

      Delia Owens greets the brown hyena Pepper.

      http://www.owens-foundation.org/docs/kalahari2.htm

       

       

       

       

        7/9/12 20:14:
      לנגן לפילים עוורים זה מקורי, רגיש ואופטימי.
        7/9/12 19:34:
      את כותבת נפלא
        6/9/12 21:52:

      צטט: topron 2012-09-04 14:13:07

      תודה אבל אני מעדיפה פיל טבעי, כזה למשל

      ''

       

        6/9/12 21:49:

      צטט: ~בועז22~ 2012-09-04 09:24:18

      לפעמים יוצא לי לראות סדרות בדיסקברי על "משטרת חיות". לראות, ולא להאמין. ואני לא מתכוון לחיות שאותן מצילים מידיהם של כול מיני נבלים..., לראות איך מדינה מממנת גוף אשר אחראי על שלומן ובריאותן של חיות באשר הן. הארגון הזה מצוייד בכול האמצעים החדישים ביותר, עם גישה לבתי-חולים לחיות, משרתים בו וטרינרים מן השורה הראשונה, מתנדבים בו מאות ואלפי בני-אדם, פעילותיו מרחיקות לכת אל כיתות לימוד בבתי ספר ועוד ועוד..., לראות, ולא להאמין. הלוואי עלינו...

      כאן הרשויות לא ממלאות את התפקיד שלהן לדאוג לבעלי החיים ולאכוף את החוק כשמתנכלים להן. לא רק זה, כשיש ארגונים שעושים זאת במקומה במקום לעודד ולתמוך באותם ארגונים הם מערימים קשיים ולפעמים אפילו מתנכלים להם.

      זה האינטרס של המדינה להחזיק כאלה ארגונים מפני שזה בעצם תפקידה, והיא עוזרת לה למלא אותו. אלא שכאן לא הכל הולך לפי ההגיון וההגינות. הסנני

        6/9/12 21:46:

      צטט: yonbir 2012-09-04 09:16:05

      עצם הרעיון- להשמיע מוסיקה קלאסית לפילים עיוורים- הוא מקורי, נועז ומעל הכול- מבורך!

      ככל שירבו האנשים שרווחת בעלי החיים בראש מעייניהם, נוכל להיטיב גם עם הולכי על שתיים ולהצעיד את העולם לעתיד טוב יותר.

      כן....

      נזכרתי בעוד סיפור על פיל.

      היה בהודו מאהוט (מטפל פילים בתאילנד) שנהג מאד לא כשורה בפיל שלו. לא רק שלא טיפל בו טוב, הזניח והתעלל בו. יום אחד נמאס לו ממנו והוא מכר אותו לקרקס. שם כידוע לא צריך לפרט מה ואיך נוהגים בבעלי חיים שמופיעים, איך מאלפים אותם, ואיך הם חיים שם.

      איכשהו יצא שהפיל נמכר אח"כ לקרקס במדינה אחרת, המאהוט יצא לטייל לחופש ואיכשהו הגיע להופעה של אותו קרקס.

      באמצע ההופעה אחד הפילים המופיעים הפסיק את ההופעה, ניגש אל אותו מאהוט (הוא זיהה אותו בין כל המוני האנשים אחרי כל כך הרבה שנים, הוא ישב בשורה ראשונה), ניגש אליו וחבט בו.

      ואח"כ חזר להופעה.

      אף אחד לא הבין איך ולמה ומדוע. רק הפיל.

      המאהוט היה בשוק ואח"כ נזכר, והבין גם הוא.

       

       

        6/9/12 21:42:
      אני לא יודעת אם הפילים ידעו להעריך את המוסיקה של בטהובן, אבל זה לא משנה במיוחד. הסיפור הזה מרגש, והוא רלבנטי בעיניי לא רק כמסר להתייחסותינו לבעלי חיים, אלא גם כמסר לעצמנו לגבי המשמעות שאנו נותנים לחיינו, ומה אנחנו מוכנים לעשות כדי להזין את המשמעות הזו. התרגשתי! תודה :-)
        6/9/12 21:40:

      צטט: אור 2012 2012-09-04 07:01:54

      אהבתך לחיות מורגשת בכל והרעיון לנגן לפילים עורים מקסים

      אני?

      ''

       מכחישה מכל וכל את האשמה, כופרת בטענות לחפותי, ומאיימת בתביעת דיבה. לשון בחוץ

        6/9/12 20:54:
      להשמיע לעיוורים את המוזיקה של החירש......
        6/9/12 19:08:
      תודה על הפוסט מחמם הלב ומאיר העיניים! שוב, אני מוצאת את עצמי מזדהה מאוד עם ראיית העולם שלך.
        6/9/12 14:42:
      איזה יופי!
        6/9/12 01:05:
      איזה יופי!
        5/9/12 23:56:

      את מקסימה. איזה אדם רגיש ואיזה סיפור מרגש

      תודה שהבאת.

        5/9/12 22:32:

      צטט: ליריתוש 2012-09-03 23:21:56

      בונבושיה שכמותך, זה בהחלט מרגש.....האמת היא שלא חשבתי שפילים יכולים להיות עיוורים....מסתבר שגם זה קורה וגם הם מסתמכים על שמיעה וכנראה גם נהנים ממנה בדרכם.......והמחווה בהחלט יוצאת דופן באופן כל כך מיוחד במינו.......(חוק 24, אי אפשר לתת ירוק ענק! אז בינתיים תודה בלשון בני אדם)

      פילים ובכלל כל בעל חיים יכולים להיות כל מה שאנשים יכולים להיות.

      הכלב שלי לולי, הוא נושא הפוסט-שיר ואליו הייתה כוונתי (הנחשול), למי שלא ידע.

      מסתבר שהוא חולה במחלה קשה, וכבר די בסוף הדרך, בדיוק כמו בן אדם.

      והמחווה הזו גם אותי מאד ריגשה, לכן החלטתי לחלוק אותה עמכם.

       

      זו דרך אגב ליריתוש הייתה כלבתי הקודמת זצ"ל לפני שאימצתי את זואי ולולי, על שמה הניק שלי "בונבונייטה", היא - אכן באמת תאמה אותו לחתולין.

       

      ''

       

        5/9/12 20:50:
      אני מאושר שקראתי את הכתבה, זה מחזיר לי את האור לחיים, ואת הסיבה להאמין ולהעריך את האנושות.
        5/9/12 16:34:
      יש איזו אצילות בפיל עיוור ומגושם השומע להנאתו מוסיקה קלאסית וקרבת האפס בין המנגן על הפסנתר לבין הפילום בהחלט מרגשת, שתהיה לך שנה טובה יקירה לך לאדם ולחיה, ושבני האדם ותחילו לראות את החיות כפרטים של משפחה אחת גדולה, בידידות ובחיבה , אשר
      מקסים......
        5/9/12 14:47:

      פשוט נפלא

      נותן איזה שהיא תקווה לעתיד טוב יותר

      (ובשבילך בלבד בכחול)

        5/9/12 11:29:
      לדעתי, רוב האנשים טובים, לחיות ובכלל. יש המון אנשים שמגדלים חיות באהבה, רבות מהן אומצו ממקלטים. האכזריים והטיפשים הם המיעוט, גם אם הם נוטים להיות קולניים. מעשים מיוחדים כאלה באמת מחממים את הלב. אגב, קראת את "ג'יני, הכלבה שמצילה חתולים"?
      חמוד כדרכך . :))***
        5/9/12 08:24:
      עדיף מאשר לנגן מוצרט לפילים חרשים :)
        5/9/12 05:38:
      ;;;;;;;
        5/9/12 04:57:
      פלאי פילים !!
        5/9/12 01:55:
      יפה בונבונייטה. את מכירה את הבדיחה "למה פילים שותים הרבה? כדי לשכוח!". המשיכי בפועלך ותזכי למצוות.
        5/9/12 00:09:
      מעשה ניפלא ומרגש. ונותן השראה לנשום אחרת.:}
        4/9/12 22:59:

      עכשיו ברור ש"פסנתר אפשר להפיל"...

        4/9/12 22:38:
      מקסים
        4/9/12 22:36:
      סיפור פנטסטי ויוצא דופן בהחלט (ומי שזוכה לסחוב פסנתר בגיל 50 - זה בכלל אירוע שלא מובן מאיליו.... כוחו עוד במותניו ושנים רבות - חמסה חמסה - לפניו). מקווה שהצליח לו הפרוייקט של גיוס התרומות שזו מטרה נפלאה, ובכלל שגם הפילים וגם עוד רבים, כמוך, יפיצו את הבשורה ויהנו מן המנגינה. תודה.
        4/9/12 22:07:
      מקסים ונוגע ללב.
        4/9/12 21:25:
      תודה ששיתפת בפוסט נפלא אהבתי מאוד וכיכבתי צחיתוש
        4/9/12 21:17:
      מרגש!
        4/9/12 21:06:
      באמת סיפור כל כך נוגע ללב, זה האדם במיטבו. אנחנו רואים אותו פעמים רבות בשפלותו ביחס לבעלי חיים ופה הוא בשיאו. אכן צריך לכבד את כל החיות, אבל מכיוון שבכל זאת חוקרים בודקים מדדים כמו מוח מפותח, יכולת חשיבה, מודעות וכדומה (ורבים משתמשים בתירוף שבעלי חיים נעדרים את כל אלה כדי להמשיך להתייחס אליהם כאל מוצרים) - הרי שפילים הם חיות בעלי יכולת אמפתיה מפותחת במיוחד ולפי חוקריהם הם מבינים דברים באופן מושגי. למשלש מוות - הם מקיימים טקסי הלוויה, זה אומר שהם תופסים את המוות כמושג, באופן מופשט. הם מבינים מה זה ברמת התיאורטית. זה משהו שבני אדם נהגו לייחס רק לעצמם. ואגב, נראה לי שבטהובן היה מאוד מרוצה מזה.
        4/9/12 21:02:
      מצחיקה את ותאוריך,,,,,מקסים ,,ראיתי גם אחד שמנגן לפרות
        4/9/12 20:55:
      הלוואי שהאור יצא מנגינתו ללב האדם וימס את ערלת הלב.
        4/9/12 20:41:
      פשששש איזה פוסט מעניין על חיה שכמעט לא מדברים עליה :)
        4/9/12 18:48:
      איזה כבוד לחיה הכל כך יפה ונבונה הזאת...נרגעת רק מלהסתכל על הפנים של הפילים. תודה שהבאת
        4/9/12 18:02:
      מעניין מי היה אצלינו היה עושה את הדבר המדהים הזה. בקטע הוידאו רואים כמה שהם נהנים וממש זזים לצלילי המוסיקה של בטהובן.
        4/9/12 17:19:

      הרגישות שלו עלתה (לו לראש) איתו על ההר.

      זו יוזמה יפה.

      יש לו יכולת לכך.

      אינני יכולה לומר שאנ ימעריכה אותה יותר מאשר

      מי שדואג לכלי עם מים, עבור החיות ברחוב, מחוץ לביתו.

      כל דאגה ואיכפתיות לזולת, בכלל זה כל חסרי הישע, מבורכת.

        4/9/12 17:18:
      סיפור מקסים, תודה *
        4/9/12 16:50:

      פעמים רבות שאלתי את עצמי מדוע אנשים צעירים (בעיקר) ובייחוד ילדים מתעללים בבעלי חיים.

      אינני יודעת אם הגעתי לתשובה נכונה, אבל זו התשובה שלי - ההתעללות נובעת כתוצאה מחינוך שלא לפגוע בילדים אחרים, במבוגרים אחרים. לכבד אותם ואת הסביבה שלהם. מה שנותר לילד, שלא חונך על רחמים לבעלי חיים, הוא להתעלל במי שקשה לו להחזיר לו התעללות.

      רק ילד שרואה בבית בעלי חיים, או בגינת הבית, יכול להבין את היחס הנכון. נכדיי, שהוריהם גדלו עם כלבים בבית, למדו לדעת ולהבין את יחס החמלה לבעלי החיים. אני רואה זאת בביקורי אצלם.

      סיפור הפילים העוורים הוא מקסים. אקווה שיאסף ממון כפי שמצפה המנגן..

      אם הייתי מביאה סיפור זה לגן ילדים (עירוני) או לכיתות א-ג, האם הייתי מצליחה לחנך ילדים לחמלת בעלי חיים? אינני יודעת.

        4/9/12 15:18:

      צטט: אריאל, חיפה 2012-09-04 15:14:50

      הסיפור, כמובן, אינו על הנגינה לפילים העיוורים, אלא על יוזמתו ומאמציו של הנגן לעזור לאלה שאחרת לא יעזרו להם.

      הנגינה היא רק הגימיק להסבת תשומת הלב, ולהשגת התרומות.

      על גורלו הטראגי של הכנר שהאמין באמת ובתמים כי נגינה טובה תרגיע את הפראית שבחיות, אספר להלן:

      כנר מעולה זה נסע לאיזורי הפרא באפריקה, התיישב והחל לנגן.

      נמר התקרב אליו לטרפו - אך שמע את הנגינה והתיישב להאזין.

      שתי לביאות התקרבו לחסלו - שמעו את הנגינה ורבצו דומם.

      ברדלס הגיע - ורבץ גם הוא מוקסם.

      לפתע הגיע צבוע - קפץ על הנגן וטרפו.

      החיות היו מזועזעות: "איך העזת לטרוף את מי שהביא לנו מוסיקה שמימית כזו?!" זעמו עליו.

      הצבוע קירב כפה אל אזנו ושאל: "מה?!"

       

        4/9/12 15:12:

      חמוד *

        4/9/12 14:47:
      מעורר השראה
        4/9/12 14:20:
      נפלא!
        4/9/12 14:14:
      אאאאךךךך....אם היו שם למעלה כאלה שדואגים לאנשים כמו שאת דואגת לבעלי חיים!
        4/9/12 14:13:

      ''הוספת תגובה

        4/9/12 14:07:
      פילפילים...!!!
        4/9/12 12:31:
      יוזמה מרגשת!.
        4/9/12 09:24:
      לפעמים יוצא לי לראות סדרות בדיסקברי על "משטרת חיות". לראות, ולא להאמין. ואני לא מתכוון לחיות שאותן מצילים מידיהם של כול מיני נבלים..., לראות איך מדינה מממנת גוף אשר אחראי על שלומן ובריאותן של חיות באשר הן. הארגון הזה מצוייד בכול האמצעים החדישים ביותר, עם גישה לבתי-חולים לחיות, משרתים בו וטרינרים מן השורה הראשונה, מתנדבים בו מאות ואלפי בני-אדם, פעילותיו מרחיקות לכת אל כיתות לימוד בבתי ספר ועוד ועוד..., לראות, ולא להאמין. הלוואי עלינו...
        4/9/12 09:16:

      עצם הרעיון- להשמיע מוסיקה קלאסית לפילים עיוורים- הוא מקורי, נועז ומעל הכול- מבורך!

      ככל שירבו האנשים שרווחת בעלי החיים בראש מעייניהם, נוכל להיטיב גם עם הולכי על שתיים ולהצעיד את העולם לעתיד טוב יותר.

        4/9/12 07:01:
      אהבתך לחיות מורגשת בכל והרעיון לנגן לפילים עורים מקסים
        3/9/12 23:21:
      בונבושיה שכמותך, זה בהחלט מרגש.....האמת היא שלא חשבתי שפילים יכולים להיות עיוורים....מסתבר שגם זה קורה וגם הם מסתמכים על שמיעה וכנראה גם נהנים ממנה בדרכם.......והמחווה בהחלט יוצאת דופן באופן כל כך מיוחד במינו.......(חוק 24, אי אפשר לתת ירוק ענק! אז בינתיים תודה בלשון בני אדם)